מדרש האתמרי · פרק כ״ה, ט״ו

והנה יובן עם זה שאלת משה שרצה להיות סומא באחת מעיניו ולהיות חי בעולם וז"א הנח עין אחת שלי תחת הדלת כי דלתי העין הם העפעפים כלומר שיסתום עינו עם הדלת בשהם העפעפים ויתנו עליה את הדלת ג' פעמים בשנה להיות פטור מן הראיה בג' פעמים בשנה שהיו עולים ברגלים וא"ל הקב"ה רב לך דבר רב הוא לעשות לך כן אמנם אפרש דרך נכון מתיישב על הדעת באופן שיוותרו כל השאלות ויובן במעשה הביאו רש"י ז"ל במס' סנהדרין (בפ"ו דמ"ד ע"ב) ומביאו הירושלמי שם בהלכה ו' במעט שנות מעשה בחכם אחד ומוכס אחד שמתו ביום אחד ובשעה שהיו מוליכין אותם לקבור בא גדוד אחד והניחו הארונות וברחו ותלמידו של חכם לא ברח ושמר אותו כיון שעברו חלפו אנשי הגדוד חזרו העם אל הארונות ובמקום ארונו של חכם לקחו הארון של המוכס וקברוהו בכבוד גדול הכבוד הראוי לעשו' לחכ' עשו למוכס והתלמיד היה צועק מר לאמר זה ארונו של חכם ולא היו משגיחין בו ובלילה היה התלמיד משתומם לאמר מה זאת עשה אלהים עד שנראה רבו בחלום והראה לו מקומו בג"ע במקום תרשישים ומקום המוכס בגיהנם ואזנו היה נתונה תחת הציר אשר הדלת סובב עליו וטעם הכבוד שעשו לו במותו עשה אלהים כן כדי לשלם לו מצוה אחת שבידו שפעם אחד זימן סעודה למלך ולא בא וחלקם לעניים ולחכם שלם לו עונש עבירה אחת שבידו באותו בזיון כדי להשלימו לעוה"ב ושאל התלמיד לרבו עד כמה זמן יהיה נותן זה תחת הדלת ואמר עד שימו' שמעון בן שטח ויכנס במקומו בעבור שיש שמונים נשים מכשפות באשקלון ובידו למחות ואינו מוחה למחר סיפר התלמיד המעשה לפני ר' שמעון בן שטח והלך ותלה אותן: