מדרש האתמרי · פרק כ״ב, ל״א

רבנן אמרי א'מירה נ'עימה כ'תיבה י'היבה כו' רמזו בזה שמיד בתיבת אנכי רמז אלהי ישראל שהתורה שהיה נותן להם היא נעימה וכל דרכי' דרכי נועם וילמוד האדם ממנה דרכי חיים ולשון מרפא ואל יוציא דבר מגונה מפיו שהרי כתיב ומן הבהמה אשר איננה טהורה וזהו מה שרומז כאן שהתורה היא אמירה נעימה כתיבה יהיבה שהרי כל אמריה נעימים בתוך זאת שהיא התורה. איכא דאמרי אנכי למפרע י'היבה כ'תיבה נ'אמנין א'מריה רמז בזה על תורה שבע"פ שנאמנין אמריה וחביבים דברי סופרים כדברי תורה וזהו אומרו יה בה כתיבה תורה שבכתב וגם נאמנין אמריה שהיא תורה שבע"פ כל אמרותיו של חכמים באומרו אנכי רמז להם הקב"ה בעדות על תורה שבע"פ משום שהם לא היו רוצים לקבל תורה שבע"פ כמו שדרשו חכמי התוס' ז"ל שמה שכפה עליהם ההר כגיגית היה כדי שיקבלו תורה שבע"פ שעל תורה שבכתב כבר אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ולז"א יהיבה כתיבה שהיא תורה שבכתב ודע שגם שנאמנים אמריה שהיא המאמרים הנאמרים עליה מפי חז"ל והח"ר יעקב פינטו נר"ו פי' שרמוז בזה על ס"ת שיהיה גנוז כדי שלא יוכל שום בריה להכחיש התורה כאומרם ז"ל (מ"ר דברים פ' ט') משה כתב י"ג ספרי תורות א' לכל שבט ושבט ואחד שיהיה גנוז בארון כדי שלא יכול שום אדם לכזב על התורה שהרי עדות יש מאותו שהוא גנוז וזהו מה שרומז כתיבהיהיבה כלומר כתיבה יהיבה בארון לעדות שנאמנין אמריה כו':