ש"ת ר"ל השינים גורמים לאדם שיתוו תיו במצחו לבל יזיקוהו שום בריה משום שהשינים הם כחומה נשגבה להגין על הלשון כארז"ל שברא הקב"ה השינים והשפתים שיהיו מפסיקות ללשון שלא יתגבר לדבר גבהות שמות וחיים ביד לשון באופן שהשינים גורמין לכבות אש הלשון ושיהיה צדיק בדבורו ובזה זוכה לתיו שהוא לשון והתוית תיו שעושים לו אות לטובה כ שלא ישלוט בו שום בריה בעולם וידוע שתיו תחיה תיו תמות והוא אשר דברנו שמות וחיים ביד לשון אם שומר פיו כותבים תיו במצחו של חיים ואם לאו כותבים תיו שהוא מיתה וזהו שין תיו ודוק:
מדרש האתמרי · פרק כ״ב, כ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.