מדרש האתמרי · פרק כ״ב, קי״ב

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

קוף באותיות ר"ע קוף זה משה אבי החכמה אבי כל הנביאים אבי החכמה שהקיף לפני פרעה כל דברי חכמה וכל דברי בינה וכל דברי עצמה וכל דברי דעה וכל דברי השכל בע' לשון והיו ע' סופרים כותבים ע' לשון וכל כתב וכתב עומדין לפני פרעה הרשע כו' ולעד"ן קו"ף אותיות פק"ו מל' פקו פלילה שסמוך לקוף אות רי"ש ושי"ן לומר שהרשעות והשקר מכחישים פמליא של מעלה קו"ף קוה קויתי ה' קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' ומספר אותיו' קוף נקראת באותיו' שעולה קו"ף ואינו כמספר הריש שעולה תק"י ונמצא שקריאת המספר שלה אינו נקראת באותיות של האות עצמה כאות קו"ף שקריאת מספרה פשוט שהרי קו"ף עולה קו"ף לרמוז שכל מי שמקוה להקב"ה הטוב שבא אליו הוא מהקב"ה בעצמו והיא בלי שום צער ובלבולים ולכן מספר הקו"ף פשוט בלי שום עירוב מאותיות זרות ודוק וכן אותיות בית דלת חית טית פא קוף חיו אין נכנסות אותיות זרות במספרם וטעם היותם ז' אותיות פשוטות במספרם להורות על הז' שהוא קודש ועיין בפ' בחקתי בענין הז' שהוא קודש:
נחלת הכלל · Warsaw, 1901

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.