מדרש האתמרי · פרק כ״א, כ״ב

יובן עם הקדמתנו שהעין הוא הכנה ובהיות העין מוכן לקבלת האור באמצעות השחור שבו שהוא בבת עינו לכן זוכה האבר הזה לראות פני השכינה שכולו אור צח ומצוחצח בהיות דומה לקונו שיודע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא רצוני לומר שבבחינה אחת דומה לקונו בהיות הוא מבחין בין אור לחשך מה שא"כ שאר כל האיברים ובאמצעות העינים מתקדשים כל האברים שהעינים רואים ובסבת ראייה במצות זוכה פני השכינה ונמצא שמשבחים כולם בשביל העינים שהעינים רואים בתכלת שדומה לים והים לספיר עד שמזכיר כסא הכבוד ובזכור מכסא הכבוד נרתע וחוזר לאחוריו ואינו חוטא בשום אבר מאבריו הרי שמסבת העינים מתקדשים כל האברים וגם עם העינים משיג האדם דרכי התורה שאעפ"י שלכאורה מתנהג עם האדם בדין משום שיש לצדיקים לומדי התורה יסורים ומכאובים אדרבה לטוב לו למרק ממנו איזה עון שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ולהרבות שכרו לעולם הבא והענין שמה שאדם מסתכל באור הוא עם השחור שבעין הרי שמן השחור רואה אור גם העוסק בתורה אעפ"י שמשחיר פניו בלימודו אדרבה משם ימשך האור הצפון לן וזהו מה שרמז החכם שלמההמלך ע"ה באומרו שמור מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך הוא אשר דברנו אמר שמור מצותי וחיה וגם שמור תורתי ואל תתמה שאתה משחיר פניך עליהם ויסורים באים עליך שאדרבה מזה השחורה ימשוך האורה והדבר דומה בדומה באישון עיניך מה עיניך אינו מסתכל באור כי אם באישון שבו שהוא השחור ולא בלבן כן תורתך יתמשך ואדרבה מהשחרות והיסורים שאתה סובל בעסק התורה ולא עם מה שנראה לבן לכאורה שהם התענוגים כדרך העין שעם הלבן שבו אינו רואה שום אור והשם יזכנו לראות באורו אמן