מדרש האתמרי · פרק כ׳, ג׳

כתב הר' כמה"ר משה אלבלידה זצ"ל בספר ראשית דעת בכלל ה' פ"א משם הבן סירא וז"ל הקדחות בבחינת נושאיהם ג' מינים הא' הקדחת שיתהלכו בה הרוחות לבד. השני היא הקדחת שתתלהב גם בליחות הג' אשר תהיה גם באברים והמין הראשון תקרא קדחת יומית לפי שלא תתמיד רק יום א' שהוא כ"ד שעות וזה על הרוב ותתרפא במעט זמן אלא שמתיירא שלא יסתבך במין השני (ואני המחבר שמעתי מהרופאים שרפואות קדחת זה הוא שישתה מים קרים כל מה שיכול ויגרום הזיעה וזה רפואתו) והשנית נקרא קדחת עיפושית לפי שיתעפשו גם הלחות ולכן היא יותר קשה מהראשונה וצריכה להקזות והרקות להריק הליחה המעופשת ובזה תתרפא על הרוב והמין הג' היא הדקה הנקרא' איטיקא לרוב הסתבכות בשרשי הגוף שהם הגוף עם האברים ובפרט המין הג' ממנה שהיא כאשר הסתבכה בליחות השרשי כי אז היא קשה או נמנעת הרפואה וכבר המשילו בציור זה ענין חמימות המרחץ כי לפעמים יהיה האויר שלו חם לבד ומצדו יתחממו מעיו וכתליו וזה דמיון קדחת הרוחות ואם שיהיה חם מצד שהמים חמים והוא דמיון קדחת הליחות ואם שיהיה חם מצד כותלי המרחץ שנסגר חום גדול בהם וזה חמימות גדול ומתמיד למקשיות הנושא וזה קדחת האברים והוא דמיון נכון ע"כ וכן נלמוד אנחנו כי למה שהיתה חיות הנפש כמו חיות הגוף כי כמו שחיי הגוף הוא ע"י החום הטבעי המסתבך בליחות השרשי אמנם בהיות בו חום נכרי עפושיי יחלה או ימות וכן היה החיות הנפשיי על ידי החום הנפשיי שיתחמם האדם בהתנועעו לחקור ולעיין ולקיים דעות התורה ומצותיה כי היא לחותיו השרשיים שבו ניזון הנפש וכמו שאמר כי לא על הלחם גו' כי על כל מוצא פי ה' יחיה ולכן נקראת התורה חיינו ואורך ימינו כי בה תלוי חיי רוחנו ונשמתנו כאמור כי התורה היא חיי הנפש אשר בה נחיה כשנתחמם לעסוק בה ויצדק בזה מאמר הרופאים שאומרים שעל ידי הליחות אנו נזונין ע"י החום אנו חיים והדמיון מבואר ונכון כי על ידי שנתחמם לעסוק בתורה נהיה חיים ובה אנו נזונים כאמור וכמו שיקרה בגוף פי בהסתבך חום נכרי בליחות השרשי יחנק האדם ויחלה אם מעט ואם הרבה כפי רוב החום הנכרי או מעוטו ככה יקרה ממש בענייני הנפש כי בהסתבך בה ובמקורה השלם שחוצבה תחת כסא הכבוד כענין התורה השלמה חום נכרי והוא כשיתחמם האדם בעשיית העבירה או בהשכיל ולחשוב מחשבות רעות אז תחלה הנפש ויחנק לחותה השלם להתגברות החום הנכרי מהעבירות על החום הטבעי מהמצות כאמור ע"כ. ונראה דזהו מדרגות החטא ועון והפשע וקלותם וחמורתם שהנה החטא שהוא שוגג תשובתו בנקל והוא כנגד קדחת היומית שרפואתה בנקל כמו שפירשנו. והעון הוא יותר חמור ותשובתו כבדה יותר מהחטאוסגופים רבים והוא כקדחם העפושים שצריך להרבות בהרקות והקזות קודם שיסתבך בכל הגוף. ופשע חמור ותשובתו קשה כי מזיד הוא וצריך מיתה למרקו כקדחת השלישית שאמרנו שעל הרוב הוא מת ממנה ג"כ ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי גם זה על הרוב נאבדים ואבריהם נפרדים ונופלים ולא נשאר בו חלק שלם הרי שבהיות חולאי הנפש כחולאי הגוף לכן יקרה לנפש החוטאת בהתערב עמה החום הנכרי כמו שיקרה לגוף בעשיית החטא שלא נתחמם החום הנכרי הרבה לכן תשובתו בנקל ובעון שנתחמם יותר בעשיית העבירה מתלהב הנפש יותר בחום נכרי חזק ולכן צריך סגופים כהרקות והקזות לקדחת עפושים ובשפע שאז התרבה החום בנפש עד שחנקה אז תכבד עונה ומי יכול לרפאותה אם לא רופא בקי מאד והוא אם יחזור עד קצה האחרון וירחמהו עושהו כו':