מדרש האתמרי · פרק י״ח, ל״ח

שאלה יב אמרי ליה אחוי לן מנא דלא שוי לחבליה אייתי בודיא פשטוה ולא הוה עייל בתרעא אמר להו אייתו מרא סתרי היינו מנא דלא שוי לחבליה כונתם בזה לומר שהעולם קדמון ועולם כמנהגו הולך לפי שהיו סוברים סברת הפילוסופים הטפשים שמכריחים לומר כן באומרם דאיך אפשר שיטריח האדם ויוציא הוצאות רבות אלף אלפי דינרים כדי לעשות דפוס לעשות מחט שוה פרוטה ג"כ איך יתכן שהמציא הקב"ה כל הנמצאים וטרח כ"כ בעבור האדם שוה פרוטה והדחיה בזה חוץ ממה שכתבו הראשונים נראה שהמוציא הוצאות כ"כ לעשות דפוס כדי להוציא מחט אחד אין תכלית ההוצאות בעבור המחט כי אם בעבור הריוח שמרויח עם המחט הזה עם הפעולה שפועל עמו ג"כ הקב"ה המציא כל הנמצאים וברא להאדם כדי שיקרא בורא ולא ח"ו שקודם הבריאה היה חסר מזה התואר אלא שהמשל בזה לרופא שאינו לקרא רופא כי אם אחר שעושה פעולת הרפואה ואעפ"י שקודם עשותה היה החכמה טמונה עמו ולא היה חסר ממנה אמנם ברא כדי שיקראו אותו בורא ובזה נבא אל הענין שרצו חכמי אתונא לומר סברת הפלוסופים כדפרישית וזהו אומרם אחוי לן מנא דלא שוי לחבליה כלומר ומאחר שהכלי אינו שוה לנזק שעושה אין ראוי לשים לב על הכלי ג"כ גבי האדם מאחר שאינו שוה כלום איך טרח הקב"ה בבריאת כל הנמצאים אלא ודאי שהעולם קדמון ח"ו והשיב לו רבי יהושע בענין המחצלת ופשטוה לרמוז שמתפשט האדם ומשבח להב"ה על בריאת הנמצאים וע"ז המציא הקב"ה הנמצאים בבריאת האדם כדי שיתפשט וישבח להקב"ה ויעשה דברו להטיב עמו שמדת הטוב להטיב ולכן ברא לאדם כדי להטיב עמו והיינו מנא דלא שוי לחבליה כלומר והיינו בריאת האדם דאע"פ שאינו שוה בערך טורח הנמצאים אמנם הוא גדול מכל מסבות הנמשך ממנו שעוסק בתורה ומטיב הקב"ה עמו: