מדרש האתמרי · פרק י״ז, כ׳

ואני המחבר לעזרת ה' בגבורים בסיוע הרמב"ם ז"ל שהכופר בביאת הגואל יוצא מכלל הדת ומה שהביא הרב בעל העקרים ז"ל ראיה מהלל אינו כלום ומה שדחק פירוש המפרשים בעבור שאמר שרי ליה מאריה אותיותיו פורחות באויר. והנה קודם בואי לפרש לענ"ד נקדים דברי פי קדוש בעל קהלת יעקב בפי' מאמר זה שהוא סיוע להרמב"ם הק' הוא ז"ל למה אמר אין משיח לישראל והוציא עצמו מן הכלל דהיל"ל אין משיח סתם ספק שני למה לו לפרש שם ישראל דמשמע הא לאומות העולם יש משיח ג' למה אמר אכלוהו בימי חזקיה כי אין שייך לומר אכלוהו למשיח. עוד ק' לר' יוסי שהבין כפשוטו דבריו עד שאמר שרי ליה מאריה להלל אלא כונת המאמר שרבי הלל היתה כונתו לטובה כדי להוכיח לישראל באומרו אין להם משיח ירצה עתה בזמן הזה אין להם המשיח להיותם שטופים בתענוגים באכילה ושתיה והראיה שכבר אכלוהו בימי חזקיה ברוב תענוגים והלכו אחרי לבם ולולי שהיו חוטאים ברוב אכילה ושתיה ושלוה היה להם משיח בימיו שכבר היה ראוי להם לבא משיח בימיו אלא שהלכו אחרי שרירות לבם מחמת השקט ובטח שהיה להם על כן הוכיח אותם לומר אין לכם משיח מאחר שאתם יושבים בסיר הבשר ושותים במזרקי יין על כן אמר אין להם משיח. ומה שאמר ר' יוסי שרי ליה מאריה לפי שהיה מוכיח בזה הלשון אין משיח שיכול לבא לידי מכשול אחד מן המסופקים במשיח ולחשוב מחשבה פסולה אמנם ר' הלל היתה כונתו לטובה להוכיח העם שימעטו מתענוגי העולם ויעשו תשובה כי עיקר הגאולה תלוי בתשובה. עוד פירשו שבהיות אמת שהמשיח יש לו שני זמנים האחד מחויב לבא בהכרח גמור והוא זמנו הקצוב בין שיהיו כולם חייבים בין שיהיו זכאים השני הוא זמן אפשרי ע"י תשובה אם יהיה הדור זכאי וזהו אני ה' בעתה אחישנה הכונה זכו אחישנה לא זכו בעתה ור' הלל סבר שלא יבא המשיח בלא זמן הקצוב לו מצד הזכיות שכבר אכלוהו בימי חזקיה מצד החסד שעשה עמהם שנאמר ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור ועוד שאמרו חז"ל בימי חזקיה כלו זכות אבות והכונה שאע"פ שעשו תשובה אין מועיל להם למהר הגאולה שלא בזמנה אבל הזמן הקצוב שיש למשיח לא הכחיש ר' הלל אמר רבי יוסי שרי ליה מאריה לרבי הלל לפי שסוגר התשובה וכפי דבריו מרפים יד בני אדם לעשות תשובה מאחר שאינה מועלת כלום לקרב הגאולה לכך אמר שרי ליה מאריה ואני המחבר לא אחשוך פי בעטי אשר אתי לכתוב בסיוע הרמב"ם ז"ל בכונת מאמר זה ונדקדק קודם למלה מיותרת במאמר זה אשר מורה לפי' שאפרש בס"ד דקשה באומרו אין משיח להם לישראל דמלת להם מיותרת. אמנם יובן בפי' המפרשים ז"ל דור המדבר אין להם חלק לעוה"ב דקשה שהרי היו דור דעה וקרובים למתן תורה והכירו אלהותו ית' וכולם צדיקים גמורים כמו שמוכיח ממאמר רבה בר בר חנה בבבא בתרא שראה למתי דור המדבר מלובשים בציציותיהם ופניהם אדומים כשתויייין שלא שלט בהם רמה. אמנם הכונה שבהיות שהיה להם רוב טובה ושלוה שהיו מאוכלי המן וכמה מהמעלות אשר רבו לספר לכן אמרו אין להם חלק לעוה"ב כלומר כבר אכלו עולמם בעוה"ז מסבת רוב תענוגיהם וזהו כונת ר' הלל בכאן באומרו אין משיח להם לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה שבהיות שבימי חזקיה אכלו ושתו בהשקט ושלוה לרוב לכן בבוא המשיח לישראל ויחזרו הנחלות לשבטים ומיני הדורונות והמתנות והמעלו' לא יהי' להם חלק כמונו שהיינו מדוכי' ושפלים תחת רגלי בהמתם של בהמות של אוה"ע וזהו אומרו אין משיח להם לישראל כלומר לאותם שהיו בימי חזקיה מהסבה האמורה וז"א להם כלומר להם דוקא לאותם שהיו בימי חזקיה ומלת להם מדוייקת ודוק. ורבי יוסי ראה דנפיק חורבה מדברי ר' הלל אמר שרי ליה מאריה משום שדבריו אלו סותרים תקנת דהע"ה שלמד מאאע"ה כמו שפי' רש"י בפ' לך לך. והנה תקנת דהע"ה שאמר (שמואל א' סי' ל') כי כחלק היורד למלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו ואע"פ שלא הלכו למלחמה וישבו בשלוה בהשקט ובטח וביטל דברי המנגדים על זה שהיו אומרים יען אשר לא הלכו עמנו לא ניתן להם מהשלל אשר הצלנו כי אם איש את אשתו ואת בניו ואז השיב דוד כי כחלק היושב על הכלים וכחלק היוצא למלחמה יחדיו יחלוקו ויהי מהיום ההוא ומעלה וישימה לחק ומשפט לישראל עד היום הזה אע"פ שאלו שהלכו למלחמה טרחו וסיכנו בנפשם ואלו ישבו לבטח ואכלו ושתו ולכן בהיות שהר' הלל אמר שלא יהיו ישראל שבימי חזקיה שוין לנו במעלת ביאת הגואל שאלו עברו צער שעבוד מלכיות ואלו לא לכך א"ל ר' יוסי שרי ליה מאריה משום שהוא נגד תקנת דהע"ה ונכון ודוק: