מדרש האתמרי · פרק י׳, נ״ו

ונבא אל הענין שבהיות שהשטן אמר שמה שהיה ירא איוב היה מסיבת אלהים מיראת העונש כמו שפירשתי לזה אמר עכשיו ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו אם לא על פניך יברכך כלו' לבעוט גם על פניך של אלהים שהוא רחמים דלא מבעיא שיבעט עם הדין והיסורים הבאים לשעה אלא שגם יבעט על מדה"ר היוצא מפנים של אלהי שנהגת עמו עד עכשיו ויכפור בכל ויהיה כפוי טובה ותוהא על הראשונות וזהו כונתם אם לא על פניך יברכך ודוק גם ראוי לדקדק אומרו וגע בכל אשר לו מאי בכל אמנם העצה שנתן השטן כדי להרשיע לאיוב היה שידוע שכל הרע הבא לאדם לפרקים רחוקים תולה אותם על המקרה משא"כ אם באים עליו רעות זה אחר זה רגע כמימרא שאז מוכרח להודות בע"כ שמהשם היתה זאת ולכן להכביד עליו אמר שלח נא ידך וגע בכל אשר לו והבא עליו כל הרעות יחד ותראה אם לא על פניך יברכך אע"פ שבבואם יחד מורה שאינם על המקרה ועכ"ז יבעט. ויאמר ה' אל השטן הנה בידך רק אליו אל תשלח ידך ויצא השטן מעם פני ה' ידוע שפנים של הויה ב"ה רחמים פשוטים ולכן כיון שאמר לו רק אליו אל תשלח ידך אז ויצא השטן מעם פני ה' שלא יצא בזעם גדול בפני ה' הוא רחמים עי"ל ויצא השטן מעם פני ה' כלומר לבש עצמו באכזריות והפשיט עצמו מכל מיני רחמנות וזהו ויצא השטן מעם פני ה' שהוא רחמים שהפשיט מעליו כל מיני רחמנות כשם שיצא סמאל כשיצא להביא נשמתו של מרע"ה כדאיתא במדרש ריש פ' וזאת הברכה. ויהי היום ובניו ובנותיו אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור. ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חורשות גו' ותפול שבא ותקחם ואת הנערים הכו לפי חרב י"ל דזה הפסוק ויהי היום ובניו אוכלים הוא מיותר משום שלקמן בבשורת הבנים שמתו אומר בניך ובנותיך אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור ושם שייך ולא כאן שאין לו קשר לא למעלה ולא למטה אמנם נראה לפרש שהשטן ביקש ענין אשר ימצא איוב פתח לבעוט מיד ולומר שאין הקב"ה משגיח לחסידיו ח"ו מה עשה התחיל להכותו מיד אחר הקפת ימי המשתה שהיה מקריב קרבנות ומקדישם כדי שלא יתלה הרע הבא עליו באולי חטאו בניו ובזה לא יבא לבעוט בראות שבדין עשה לו הקב"ה לכן המתין עד תשלום ההקפה שאז כבר היו מכופרים וזהו מה שרצה לרמוז פה ויהי היום ובניו ובנותיו גו' כלומר המתין שיהיה היום שבניו ובנותיו יהיו אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור שהוא מיד אחר תשובתם בקרבנותיו כדי שלא ימצא איוב לתלות הדבר בשום עון ויבעט. ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם ותפול שבא ותקחם הכונה שהטעימו הקב"ה לאיוב מעין עה"ב שהבקר היו חורשות חורש ורגע כמימרא היה עולה העשב ובאים האתונות אחריהם ורועות כדחז"ל ונראה שהטעם שהמבשר היה מגיד לו זה כדי שיתגדל הרע בעיניו וירגיש ממנו מאד וזה המלאך הבא לבשר אולי היה השטן שהיה מדמהעצמו באחד מהנערים כשם שנדמה לפלימו כדמות עני או אפשר שהגיד לו תחילה רוב הצלחתו שהבקר היו חורשות כדחז"ל לומר שעלית מזלך כ"כ גרם השפלות משום שתכלית המעלה שפלות ותכלית שפלות מעלה ולכן להיות שבאת בגדר הזה שהבקר היו חורשות זהו גרם שותפול שבא ותקחם וכונת השטן בזה כדי שיבעט איוב בטוב שנתן לו הקב"ה ויאמר והלואי שלא היה נותן לי כ"כ שזהו גרם לי השפלות. ותפול שבא ותקחם ואת הנערים הכו לפי חרב אמר הכו ולא אמר הרגו להכביד הצער עליו שהם מוכים וצריכים הוצאות לרפואתם ואמלטה רק אני לבדי להניד לך כלומר וגם אני מוכה אבל אינו כל כך וזהו מלת רק שהוא מיעוט ולכן היה בי כח לבא להגיד לך: