מדרש האתמרי · פרק א׳, כ״ד

ובהתר ספק ר"י דהוה יתיב בשערי הטבילה י"ל דידוע שיצירת הולד היותו רשע או צדיק הוא סבת הנפגע עם האשה בשעת שיוצאת מטבילתה כמ"ש בס' איסור והיתר כמו שפי' במדרש אליהו ולכן בהיות ר"י צדיק גמור הוה יתיב בשערי הטבילה כדי שמיד יפגעו בו ולחשבו בו שיותר טוב שיפגעו בו ולחשבו בו וזכותו יגן שלא תבא האשה לידי תקלה לחשוב מחשבות פגומות משיפגעו באיש אחר ויחשבו בו ואע"פ שאחר שהיו מסתכלים בר' יוחנן היו פוגעות בדרך באחרים זה לא איכפת כלום שהכל תלוי בראייה ראשונה כמ"ש בס' איסור והיתר כו' ועוד דמי הוא אשר היה רואה לרבי יוחנן חכם ויפה והיה משים נגד עיניו בראיית אחרים שכלם כקוף לפני רבי יוחנן באופן שרבי יוחנן חשב מחשבות לבלתי יפגעו באיש אחר שיותר טוב שיפגעו באדם כשר ואף שיחשבו בו משיפגעו באחר רשע או בגוי או כלב או חזיר או חמור או ע"ה. ועוד אפשר לומר שהאשה הרואה גודל היופי של ר"י אינה חושבת כי אם לומר מי יתן כזה מחלצי להיות החמדה הזאת אצלי תמיד היות מבני ביתו או בני או בתי ושם נותנת דעתה ולא לענין אחר. אמנם דע אחי באמיתות התשובה על זה וכלל זה בידך שהאשה המסתכלת בפני אדם רשע אשר בלבו תאב אותה גם האשה בראותו דעתה מתבלבלת עליה לחשוב רק רע כל היום משא"כ המסתכלת בפני חסיד שיראת השם נופלת עליה מסבת השכינה השרויה בפניו ובאור פני מלך חיים מהשפעת ראייתו נכנע היצר המביט בו באמת וזהו טעם שמצוה להסתכל בפני הצדיקים ואסור להסתכל בפני הרשעים ולכן הוה יתיב ר' יוחנן בשערי טבילה ויוסיפו הנשים המסתכלות בו יראת השם ויחשבו בו כי היכי דלהוו להו בני שפירי כוותיה וגמירי באורייתא: