מדבר שור · פרק ד׳, ה׳

ומה שהביאו חז"ל המשל מהמלך שגזר על בני סוריא שלא יעלו לרומי ובני רומי שלא ירדו לסוריא, ואח"כ ביטל את הגזירה, ופירשו בזה הפסוק: "כל אשר חפץ ד' עשה בשמים ובארץ", הכונה להורות לנו כי הניסים יהיו יותר גדולים בערכם כל מה שיהיו בדבר יותר נשגב, ונס שנעשה בעניני הנבואה ודרכי הקדושה הוא יותר גדול מהנס הנעשה בענין חמרי. כי כשם שהרוחניות גדולה בערכה וחזקתה מכל עניני החומר, כל החוקים שלה הם קבועים ואיתנים יותר, ע"כ זה הנס שבנבואת משרע"ה שהיתה למעלה מחק של הנבואה, ושל עלייתם של ישראל לנבואה, הי' יותר גדול מכל הניסים שנעשו בעניני החומרים. והסבירו במשל שהמלך יגזור בכל פעם גזירות על בני מדינתו והוא אות על אדנותו עליהם, אבל אין ניכר כ"כ מעצם הגזירה עד כמה גדלה אדנותו, אבל כשמבטל חק של שתי מדינות וקישורן, הוא לאות כי שתי המדינות בטלות לרצונו, ומעצם הדבר ניכרת ממשלתו על שתי המדינות, מה שאין כן בכל גזירה אחרת שאינה ניכרת כ"א במקומה. הכי נמי יש יותר גילוי כח שליטת השי"ת על כל המעשים במה ששינה החוק בעניני הנבואה בין בעלית משרע"ה למעלה מטבע הנבואה, בין בירידת הנבואה לישראל למטה מטבעה, וזהו הריבוי: "כל אשר חפץ ד' עשה בשמים ובארץ". ובפ' רע"ק על פסוק: "ויתיצבו בתחתית ההר", "מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם". ויש לדקדק בלשון שם דהו"ל למימר כאן תהא קבורתכם, שהרי כל המאמר מצייר כאילו שם עומדים ומדבר עמם. ועפ"ד י"ל שבעצם התורה לפי הערך הראוי לזמן ההוה עד תחית המתים הכינו עצמם לקבל, אבל השי"ת רצה ג"כ שיקבלו כל התורה כולה ויתקשרו ג"כ בקדושתה בשלמות כפי מה שתהי' לע"ל בתחית המתים, והראה להם שאם לא יקבלו אותה בשלמותה יגרמו להם רעה גדולה שלא יוכלו להשתלם עוד, וישארו מצומצמים בשלמותם רק כפי זה הערך שקבלו עליהם. והנה בעצם הר סיני נתן השי"ת כח השראת הקדושה לענין התורה מה שנוגע לנו עד זמן תחית המתים, ע"כ אנו אומרים על התורה המעשית: "משה קבל תורה מסיני". אבל עיקר התורה שלע"ל, והיא מקושרת עם תורה של עכשיו, ע"ז נאמר: "כי מן השמים דברתי עמכם", כי חז"ל הקשו ע"מ שאמר: "מן השמים דברתי עמכם", וכתיב: "וירד ד' על הר סיני", אלא שהציע הקב"ה השמים ושמי השמים על הר סיני, והיינו קירוב ענין התורה הפנימית עם התורה המעשית כעת, וכשנבחין בה ערך קישורה לתורה של עתיד נקראת מן השמים, וכשנבחין בה ערכה מצד עצמה נקראת מסיני. והקב"ה אמר להם: "אם אתם מקבלים התורה" בה"א הידיעה פי' כולה, להתקשר ג"כ בתורה שלע"ל, וממילא יש בזה חומר יותר גדול לענין עונש העובר, כי יפסיד עצמו ג"כ לע"ל כי תורה אחת היא בקבלה אחת, "מוטב, ואם לאו, שם", פי' במקום ומדרגה זאת של תורת הר סיני לבדה כפי ענינה של עכשיו שאין זה תכלית השלמות, "תהא קבורתכם". ורמז בזה שלא יוכלו לבא למעלה של תחית המתים וישארו בקבורתם, והיינו שכפה ההר כגיגית להורות שלא יוכלו לעלות למעלה ממדרגתו, ע"כ רצו מיד לקבל כולה ואמרו למשה: "קרב אתה ושמע", כדי שיקבל כולה. מ"מ כיון שזאת הקבלה היתה ע"י האונס, נמצא שקישורם לענין עונש בתורה שלעתיד הי' באונס. ע"כ המליץ רב אחא בר יעקב: "מכאן מודעה רבה לאורייתא", פי' לפוטרם מעונש גדול כפוגמים בתורה של עתיד, וכונתו היתה לזכות את הדורות שעבדו ע"ז שלא יענשו בעונש הגדול שראוי לפוגם בקדושת התורה כפי שתתעלה לעת תחית המתים, שלפי ערך גילוי עוצם קדושתה יגדל העונש לנוגע בה. רק בימי אחשורוש הדור קבלוה, אך מאז פסק יצרא דע"ז, ואין חשש כ"כ על עונש גדול לכלל ישראל, ומיושב בזה קוהת"ו על מה נענשו ישראל על עברם את התורה. וכדי לקיים הדברים בענין אחדותה של התורה שרק היא היא התורה האחת שתהי' ג"כ לעת תחית המתים רק שתתפרש אז לפי ענין העילוי של כל הנבראים, ומצד זה הי' מוכרח שתהי' הקבלה ע"י משרע"ה כדי שתהי' הזכי' נגמרת בכולה, אמה"כ: "זכרו תורת משה עבדי", קראה תורת משה מצד התקשרותה לתורה של עתיד בתחית המתים. ואמר: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא", שהוא בא לפרש כל סתום בתורה, "לפני בוא יום ד"' שהוא בתחית המתים, הוא בא להכין אותנו שנהי' ראויים לשלמות התורה של תחית המתים, וזהו ע"פ שלמות הבאה ושופעת עלינו משמירת התורה הזאת. ע"כ קראה בזה "תורת משה", כי רק הוא ע"ה הי' הנבחר שתוכל להנתן תורה כזאת על ידו מצד תוקף קדושת נבואתו בגוונין דלא מתחזיין, ועלה במקום שאין שם קשר לעניני החומר. ונאמר עליו: "בכל ביתי נאמן הוא", כמו מים נאמנים שאינם נפסקים מצד שהתורה באה על ידו, והיא נצחית ג"כ לעת תחית המתים, ע"כ נקראת תורת אמת וחיי עולם, ד' יזכנו לאור באור החיים להתהלך לפניו ית' בארצות החיים.