מדבר שור · פרק כ״ט, ג׳

ע"כ זה הי' רצון ד' שהסגולה בפרטים ג"כ תהי' חפשית להיות הולכת ונפעלת ע"פ הנהגת השי"ת, מבלי שיתערב בה האדם לפרע דרכיו העליונים. ע"כ נתן חק זה בענין הירושה, וביחוד בירושת הבכורה, "לא יוכל לבכר את בן האהובה", כי רק להשי"ת נתכנו עלילות, ולפניו גלוי הדרך להוציא הסגולה הצפונה דוקא על הדרך הזה שהטהור יצא מהטמא. והנה בתור פרטים נשאר הדבר קיים לדורות, אבל בתור התכוננות אומה כללית הלך הדבר עד יעקב, וביעקב נאמר: "כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגלתו", כלומר עד יעקב הלכה הסגולה עדיין עלומה ומכוסה בחושך, מעורבת בתוך הרע. ע"כ עוד רחל היתה נתונה בבית לבן, וכן לאה והאמהות, עד שנבחר יעקב לגמרי ויצאה הסגולה בתור בחירה, בחירה גמורה שאין אחריה העלם כללי כלל. והנה יצחק לא ידע אם כבר נשלמה הסגולה הכללית לצאת לאור, א"כ נשלמו כבר מעשי ההכנות בהוצאת הסגולה של כללות האומה המיוחדת לשם ד', או עדיין הדבר צריך ללכת דרך הסתר והעלם לתן טהור מטמא. והחילוק בזה, שאם כבר יצאה הסגולה הכללית לאור, ודאי ראוי להבחין אצל מי היא, ואין כאן מקום לתת יתרון אל בכור התולדה אם נראהו שאינו בכור בדרכיו ותכונתו. אבל אם עדיין הסגולה הולכת ומתבררת, חלילה לבן אדם אשר בעפר יסודו לדון אחרי מעשה השי"ת. ומאחר שהוא ית' ביכר את הבכור, אע"פ שכאשר האדם יראה לעינים אין ערוך לו אל הצעיר, עכ"ז על כרחינו אנו צריכין להכניע השקפתנו אל עצתו ית' העליונה, ולדעת כי מהטמא הזה עוד תצא סגולה גדולה ונהדרה, ועוד לא נגמרו פרטי המדות הרעות הצריכות לתועלת ההטבה הכללית, עד שתצא דרך המעבר הזה.