הכוזרי · פרק ה׳, ד׳

(ד) אָמַר הֶחָבֵר: אֲבָל הַהֶכְרַח יְבִיאֵם לְהוֹדוֹת בַּחָכְמָה בְּהִפָּרֵד עֶצֶם מֵעֶצֶם, כִּי לֹא יִפָּרֵד עֶצֶם הָאֵשׁ מֵעֶצֶם הָאַוִּיר, וְהָאַוִּיר מִן הַמַּיִם, וְהַמַּיִם מֵהָאָרֶץ בִּמְעַט וּבְרֹב וּבְחֹזֶק וּבְחֹלֶשׁ, אַךְ בְּצוּרָה מְיֻחֶדֶת לְכָל אֶחָד, הוּשַׂם זֶה אֵשׁ וְזֶה אַוִּיר וְזֶה מַיִם וְזֶה אָרֶץ, וְאִם אֵינֶנּוּ כֵן יֵשׁ לְאוֹמֵר לוֹמַר כִּי מְלֹא הַגַּלְגַּל כֻּלּוֹ אֶרֶץ, קְצָתוֹ יוֹתֵר דַּק מִקְּצָתוֹ, וּלְאַחֵר שֶׁיֹּאמַר: "אֲבָל! מְלֹא הַגַּלְגַּל כֻּלּוֹ אֵשׁ, אַךְ כָּל מַה שֶּׁיָרַד הָיָה יוֹתֵר עַב־אִשִּׁיּוּת וְיוֹתֵר קַר, וַאֲנַחְנוּ רוֹאִים פְּגִישַׁת יְסוֹד בִּיסוֹד וְכָל אֶחָד מֵהֶם שׁוֹמֵר צוּרָתוֹ וְעַצְמוּתוֹ. נִרְאֶה הָאַוִּיר וְהַמַּיִם וְהָאָרֶץ בְּמָקוֹם אֶחָד נוֹגְעִים זֶה בָזֶה, וְאֵינָם מִתְדַּמִּים עַד שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה קְצָתָם אֶל קְצָתָם בְּסִבּוֹת אֲחֵרוֹת מְשַׁנּוֹת אוֹתָם, וִיקַבְּלוּ הַמַּיִם צוּרַת הָאַוִּיר, וְהָאַוִּיר צוּרַת הָאֵשׁ, וְאָז יִהְיֶה רָאוּי הַיְסוֹד לְשֵׁם חֲבֵרוֹ, וְיִהְיוּ הָעֲצָמִים נִכָּרִים בְּצוּרָתָם מִלְּבַד מִקְרֵיהֶם. וְהֵבִיא זֶה הַפִּילוֹסוֹפִים לֵאמֹר כִּי שָׁם שֵׂכֶל פּוֹעֵל אֱלֹהִי נוֹתֵן הַצּוּרוֹת הָאֵלֶּה, כַּאֲשֶׁר הוּא נוֹתֵן צוּרוֹת הַצְּמָחִים וְהַחַיִּים, וְהֵם כֻּלָּם מֵאַרְבַּע הַיְסוֹדוֹת, וְאֵין הַדָּלִית נִכֶּרֶת מִן הַדֶּקֶל בְּמִקְרִים אֲבָל בְּצוּרוֹת, שָׂמוּ עֶצֶם זֹאת זוּלַת עֶצֶם זֹאת, אַךְ יִפָּרֵד בְּמִקְרִים דָּלִית מִדָּלִית וְדֶקֶל מִדֶּקֶל, שֶׁתִּהְיֶה, עַל הַדִּמְיוֹן, זֹאת שְׁחוֹרָה וְזֹאת לְבָנָה, וְזֹאת יוֹתֵר מְתוּקָה, וְזֹאת יוֹתֵר אֲרֻכָּה וְזֹאת יוֹתֵר קְצָרָה, וְיוֹתֵר עָבָה וְיוֹתֵר דַּקָּה, וְזוּלַת זֶה מִן הַמִּקְרִים, וְאֵין בַּצּוּרוֹת הָעַצְמִיּוֹת רַב וּמְעָט, כִּי אֵין סוּס פְּחוּת סוּסִיּוּת מֵאַחֵר, וְלֹא אֱנוֹשׁ יוֹתֵר אֱנוֹשִׁיּוּת מֵאַחֵר, כִּי גִדְרֵי הַסּוּסִיּוּת וְהָאֱנוֹשִׁיּוּת לְכָל אִישֵׁיהֶם מַגִּיעִים, וְהַפִּילוֹסוֹפִים הוֹדוּ עַל כָּרְחָם כִּי אֵלּוּ הַצּוּרוֹת נוֹתֵן אוֹתָם עִנְיָן אֱלֹהִי, וְקוֹרְאִים אוֹתוֹ: מַשְׂכִּיל נוֹתֵן הַצּוּרוֹת.