הכוזרי · פרק ד׳, ה׳

(ה) אָמַר הֶחָבֵר: זֹאת טַעֲנַת הַפִּילוֹסוֹפִים, וַאֲשֶׁר נִרְאֶה מִנֶּפֶשׁ הָאָדָם כִּי הִיא יְרֵאָה בְהִמָּצֵא הַמַּפְחִידוֹת מֻרְגָּשׁוֹת, מַה שֶּׁאֵינָהּ יְרֵאָה כַּאֲשֶׁר יְסֻפַּר לָהּ עֲלֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר הִיא אוֹהֶבֶת הַצּוּרָה הַיָּפָה הַנִּמְצֵאת, מַה שֶּׁאֵינָהּ אוֹהֶבֶת כְּשֶׁיְּסֻפַּר עָלֶיהָ. וְאַל תַּאֲמִין לַמִּתְחַכֵּם, שֶּׁיֹּאמַר כִּי מַחֲשַׁבְתּוֹ מִתְחַבֶּרֶת עַל סֵדֶר עַד שֶׁיַּגִּיעַ אֶל כָּל הָעִנְיָנִים הַצְּרִיכִים בָּאֱלֹהוּת בְּשִׂכְלוֹ בִּלְבַד מִבִּלְתִּי שֶׁיִּסְמֹךְ אֶל מֻרְגָּשׁ, בִּרְאוֹת דִּמְיוֹן מִמִּלּוֹת אוֹ מִכְּתָב אוֹ מִצּוּרוֹת נִרְאוֹת אוֹ מִתְדַּמּוֹת. הֲלֹא תִרְאֶה שֶׁאֵינְךָ יָכוֹל לִכְלֹל כָּל עִנְיָנֵי תְפִלָּתְךָ בַּמַּחֲשָׁבָה לְבַדָּהּ בִּלְתִּי קְרִיאָה, וְלֹא תוּכַל לִסְפֹּר עַד מֵאָה, דֶּרֶךְ מָשָׁל, בַּמַּחֲשָׁבָה לְבַדָּהּ בְּלֹא דִּבּוּר, כָּל שֶׁכֵּן אִם תִּהְיֶה הַמֵּאָה מִמִּנְיָנִים מִתְחַלְּפִים, וְלוּלֵא הַהֶרְגֵּשׁ שֶׁהוּא כוֹלֵל הַסֵּדֶר הַהוּא הַשִּׂכְלִי בְּדִמְיוֹנוֹת וּתְנוּעוֹת, לֹא הָיָה נִכְלָל. וְכֵן מִסְתַּדֶּרֶת לַנָּבִיא גְּדֻלַּת הָאֱלֹהִים וִיכָלְתּוֹ וְרַחֲמָנוּתוֹ וְחָכְמָתוֹ וְחַיּוּתוֹ וּתְמִידוּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ, וְשֶׁאֵינֶנּוּ צָרִיךְ לַכֹּל וְשֶׁהַכֹּל צְרִיכִים לוֹ, וּמַעֲלָתוֹ הַמְיֻחֶדֶת וּקְדֻשָּׁתוֹ, בְּמַה שֶּׁהוּא רוֹאֶה פִתְאוֹם בְּרֶגַע אֶחָד מִגְּדֻלַּת הַצּוּרָה הַהִיא הַנִּבְרֵאת לוֹ וְהוֹדָהּ וַהֲדָרָהּ, וְהַתְּכוּנוֹת וְהַכֵּלִים הַמּוֹרִים עַל הַיְכֹלֶת, כַּיָּד הַנְּטוּיָה וְהַחֶרֶב הַשְּׁלוּפָה וְהָאֵשׁ וְהָרוּחַ וְהַבְּרָקִים וְהָרְעָמִים הַמְשַׁמְּשִׁים בְּמַאֲמָרוֹ, וְהַדִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִבֵּינֵיהֶם בְּאַזְהָרוֹת וּבְהוֹדָעַת מַה שֶּׁהָיָה וְיִהְיֶה, וּמַעֲמַד בְּנֵי אָדָם, וְהַמַּלְאָכִים לְפָנָיו נִכְנָעִים, וִיצִיאַת כָּל צָרְכֵיהֶם מֵאִתּוֹ, יַסְפִּיק לָהֶם וְלֹא יֶחְסַר מְאוּמָה, יַגְבִּיהַּ הַשָּׁפָל וְיַשְׁפִּיל הַגָּבֹהַּ, וְיִפְשֹׁט יְמִינוֹ לַשָּׁבִים וְיִקְרָא אֲלֵיהֶם: מִי־יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחַם הָאֱלֹהִים, וְיֶאֱנַף וְיִכְעַס עַל הָרְשָׁעִים, מְהַעְדֵּה מַלְכִין וּמְהָקִים מַלְכִין, וּלְפָנָיו אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵהּ וְגוֹ', כָּל זֶה וְהַדּוֹמֶה לָזֶה יִרְאֶה הַנָּבִיא בְּרֶגַע אֶחָד, וְיִכָּנֵס הַמּוֹרָא וְהָאַהֲבָה תְּקוּעִים בְּנַפְשׁוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְהוֹלֵךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו חוֹשֵׁק, הוֹמֶה וּמְבַקֵּשׁ שֶׁיִּתְרָאֶה אֵלָיו פַּעַם שְׁנִיָּה אוֹ שְׁלִישִׁית. וּכְבָר נֶחְשַׁב לִשְׁלֹמֹה לְדָבָר גָּדוֹל הַשְׁתֵּי פְעָמִים, בְּאָמְרוֹ: 'הַנִּרְאֶה אֵלָיו פַּעֲמָיִם'. מָתַי הִגִּיעַ הַפִּילוֹסוֹף עַל כָּזֶה בִּתְבוּנָתוֹ?