הכוזרי · פרק ד׳, מ׳

(כז) אָמַר הֶחָבֵר: הֱטִיבוֹתָ מֶלֶךְ כּוּזָר! זֶהוּ הָאֱמֶת וְהָאֱמוּנָה בֶאֱמֶת וְעֲזִיבַת מַה שֶּׁאֵין צֹרֶךְ אֵלָיו. אַךְ שֶׁמָּא הָיָה זֶה הָעִיוּן מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ כְּשֶׁנִּתְבָּרְרָה לוֹ הָאֱלֹהוּת וְהָאַחֲדוּת קֹדֶם שֶׁיְדַבֵּר עִמּוֹ בְּמַחֲזֶה, וְאַחַר שֶׁדִּבֶּר עִמּוֹ הִנִּיחַ כָּל הַקָּשׁוֹתָיו וְשָׁב לְבַקֵּשׁ רְצוֹן הָאֱלֹהִים מֵעִמּוֹ אַחַר שֶׁלִמְּדוֹ, וְאֵיךְ הוּא הָרָצוֹן וּבְאֵיזֶה דָבָר יֻשַּׂג וּבְאֵיזֶה מָקוֹם. וּכְבָר דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ: בְּ, וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ הַחוּצָה', 'צֵא מֵאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלָּךְ' ר"ל: צֵא מֵחָכְמַת הַכּוֹכָבִים וּמִכָּל חָכְמָה טִבְעִית מְסֻפֶּקֶת. וּכְבָר אָמַר אַפְלָטוֹן מֵהַנָּבִיא שֶׁהָיָה בִזְמַן מָרִינוּס הַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא אָמַר לְפִילוֹסוֹף שֶׁהָיָה מִתְעַסֵּק בְּפִילוֹסוֹפִיָה, בְּחָזוֹן מֵהָאֱלֹהִים:"לֹא תַגִּיעַ אֵלַי בִּדְרָכִים הָאֵלֶּה, אַךְ בְּמִי שֶׁשַּׂמְתִּיו שָׁלִיחַ בֵּינִי וּבֵין בְּרוּאַי, רְצוֹנוֹ לוֹמַר: הַנְּבִיאִים וְהַתּוֹרוֹת הָאֲמִּיתִיּוֹת". וְהֻגְדַּר בַּסֵּפֶר הָזֶּה בְּסוֹד הָעֲשָׂרָה הָאֲחָדִים שֶׁמַסּכִּימִים עֲלֵיהֶם בַּמְזָרח וּבַמַּעֲרָב, מִבִּלְתִּי שֶׁיָבִיא אֶל זֶה טֶבַע וְלֹא יַכְרִיעֵם שֵׂכֶל, אֲבָל סוֹד אֱלִֹהי, מַה שֶּׁאָמַר: "עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִימָה - בְּלֹם פִּיךָ מִדַּבֵּר, בְּלֹם לִבְּךָ מִלְּהַרְהֵר, וְאִם רָץ לִבְּךָ שׁוּב לַמָּקוֹם, שֶׁלְכָךְ נֶאֱמַר: 'רָצוֹא וָשׁוֹב', וְעַל דָּבָר זֶה נִכְרְתָה בְּרִית, וּמִדָּתָן עֶשֶׂר שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף, נָעוּץ סוֹפָן בִּתְחִלָּתָן וּתְחִלָתָן בְּסוֹפָן כְּשַׁלְהֶבֶת קְשׁוּרָה בַגַּחֶלֶת, וְדַע וְחֲשֹׁב יְצוּר, שֶׁהַיּוֹצֵר אֶחָד וְאֵין בִּלְעָדָיו; וְלִפְנֵי אֶחָד מָה אַתָּה סוֹפֵר?" וַחֲתִימַת הַסֵּפֶר: "וּכְשֶׁהֵבִין אַבְרָהָם וְצָר וְחָקַק וְצֵרַף וְיָצַר וְחָקַר וְחָשַׁב וְעָלְתָה בְיָדוֹ, נִגְלָה עָלָיו אֲדוֹן הַכֹּל, וּקְרָאוֹ אוֹהֲבִי, וְכָרַת לוֹ בְרִית בֵּין עֶשֶׂר אֶצְבְּעוֹת יָדָיו, וְהוּא בְרִית לָשׁוֹן, וְבֵין עֶשֶׂר אֶצְבְּעוֹת רַגְלָיו, וְהוּא בְרִית מִילָה, וְקָרָא עָלָיו: בְּטֶרֶם אֶצֶרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ".