הכוזרי · פרק ד׳, י״ג

(יג) אָמַר הֶחָבֵר: רָחוֹק מַה שֶּׁיֵּשׁ בֵּין בַּעַל הַתּוֹרָה וּבֵין הַפִּילוֹסוֹף, כִּי בַעַל הַתּוֹרָה מְבַקֵּשׁ הָאֱלֹהִים לְתוֹעָלוֹת גְּדוֹלוֹת, זוּלַת תּוֹעֶלֶת יְדִיעָתוֹ אוֹתוֹ, וְהַפִּילוֹסוֹף אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ אֶלָּא שֶׁיְּסַפְּרֵהוּ עַל אֲמִתָּתוֹ, כַּאֲשֶׁר הוּא מְבַקֵּשׁ שֶׁיְּסַפֵּר הָאָרֶץ עַל הַדִּמְיוֹן שֶׁהִיא בְּמֶרְכַּז הַגַּלְגַּל הַגָּדוֹל וְאֵינֶנָּה בְּמֶרְכַּז גַּלְגַּל הַמַּזָּלוֹת, וְזוּלַת זֶה מֵהַיְדִיעוֹת, וְשֶׁאֵין מַזִּיק הַסִּכְלוּת בִּידִיעַת הָאֳלֹהִים אֶלָּא כְהַזָּקַת הַסִּכְלוּת בִּידִיעַת הָאָרֶץ לְמִי שֶׁאָמַר שֶׁהִיא מִשְׁטָח, וְהַתּוֹעֶלֶת אֶצְלוֹ אֵינֶנָּה כִּי אִם יְדִיעַת הַדְּבָרִים עַל אֲמִתָּתָם לְהִדַּמּוֹת בַּשֵּׂכֶל הַפּוֹעֵל וְיָשׁוּב הוּא הוּא, בֵּין שֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק בֵּין שֶׁיִּהְיֶה אֶפִּיקוּרוֹס לֹא יָחוּשׁ כְּשֶׁיִּהְיֶה פִּילוֹסוֹף, וּמִשָּׁרְשֵׁי אֱמוּנָתָם שֶׁהֵם אוֹמְרִים לֹא יֵיטִיב יְיָ וְלֹא יָרֵעַ, וְשֶׁיַּאֲמִין בְּקַדְמוּת הָעוֹלָם, וְלֹא יִרְאֶה שֶׁהָיָה הָעוֹלָם כְּלָל נֶעְדָּר עַד שֶׁנִּבְרָא, אֲבָל לֹא סָר וְלֹא יָסוּר, וְאִם יִקְרְאוּ הָאֱלֹהִים יִתְבָּרֵךְ 'בּוֹרֵא' הוּא עַל דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה לֹא עַל הַמּוּבָן מֵהַמִּלָּה, אַךְ הוּא רוֹצֶה בְּאָמְרוֹ 'בּוֹרֵא' וְ'יוֹצֵר', שֶׁהוּא סִבָּתוֹ וְעִלָּתוֹ, וְלֹא סָר הֶעָלוּל עִם הָעִלָּה, אִם תִּהְיֶה הָעִלָּה בְּכֹחַ - הֶעָלוּל בְּכֹחַ, וְאִם תִּהְיֶה בְּפֹעַל - הֶעָלוּל בְּפֹעַל, וְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ עִלָּה בְּפֹעַל וַעֲלוּלוֹ בְּפֹעַל בְּעוֹד שֶׁהוּא עִלָּתוֹ. אַךְ אִם יִתְרַחֲקוּ הָרֹחַק הַזֶּה אֵין לְהַאֲשִׁים אוֹתָם, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ אֶל הַיְדִיעָה הָאֱלֹהִית אֶלָּא בְדֶרֶךְ הַקָּשָׁה, וְזֶה מִמַּה שֶּׁהֵבִיאָה אֵלָיו הַקָּשָׁתָם. וְהַמּוֹדֶה מֵהֶם בֶּאֱמֶת יֹאמַר לְבַעֲלֵי הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁאָמַר סָקְרַאט אֶל הָעָם: "חָכְמַתְכֶם זֹאת הָאֱלֹהִית אֵינֶנִּי מַכְחִישָׁהּ, אַךְ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדְעָהּ, אָמְנָם אֲנִי חָכָם בְּחָכְמָה אֱנוֹשִׁית". אַךְ אֵלֶּה הָאֻמּוֹת כְּפִי אֲשֶׁר קָרְבוּ רָחֲקוּ, וְאִם לֹא, הִנֵּה יָרָבְעָם וְסִיעָתוֹ יוֹתֵר קְרוֹבִים אֵלֵינוּ, וְהָיוּ עוֹבְדֵי אֱלִילִים וְהֵם יִשְׂרָאֵל נִמּוֹלִים שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וּשְׁאָר הַמִּצְוֹת, אֶלָּא מְעַט מִמָּה שֶּׁהֱבִיאָם צֹרֶךְ הַהַנְהָגָה לַעֲבֹר עֲלֵיהֶם, וְהֵם מוֹדִים בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַמּוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ בְּעוֹשֵׂי הָעֵגֶל בַּמִּדְבָּר. וְאֵין לָאֵלֶּה עֲלֵיהֶם מַעֲלָה אֶלָּא בְהַרְחָקַת הַצּוּרוֹת, אַךְ כֵּוָן שֶׁהִטּוּ מְקוֹם הַכַּוָּנָה וּבִקְשׁוּ הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי בְּמָקוֹם שֶׁאֵינֶנּוּ נִמְצָא, זוּלַת שַׁנּוֹתָם רֹב הַמִּצְוֹת הַשִּׁמְעִיּוֹת, כְּבָר רָחֲקוּ עַד מְאֹד.