(צח) אָמַר הַכּוּזָרִי: כְּבָר עָזַרְתָּ עֲצָתִי בְּמַה שֶּׁעָלָה בְדַעְתִּי וּבְמַה שֶּׁרְאִיתִיו בַּחֲלוֹמִי, כִּי אֵין הָאָדָם מַגִּיעַ אֶל הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי אֶלָּא בְדָבָר אֱלֹהִי, רְצוֹנִי לוֹמַר: בְּמַעֲשִׂים שֶׁיְּצַוֵּם הָאֱלֹהִים. וְאִם לֹא - הִנֵּה רֹב בְּנֵי אָדָם מִשְׁתַּדְּלִים, אֲפִילוּ הַחוֹזֶה וְהַקּוֹסֵם וְעוֹבֵד הָאֵשׁ וְעוֹבֵד הַשֶּׁמֶשׁ וְהַמַּשְׁנִים וְזוּלָתָם.
הכוזרי · פרק א׳, ק״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הכוזרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.