י) כל איש ישראל יש לו שורש למעלה בשמו לפי שורש נשמתו וזכות אבות וכנודע שהשם הנקרא לילד בהולדו לא באיקראי הוא אלא מה שהושם בפי אביו משמים לפי שורש נשמתו, ולכל אחד לא פחות משבעה מספרים וכולם מרומזים בתנ"ך או בחז"ל ולפעמים גם בשניהם בסוד מעשה וחשבון עפ"י ביאור רבנו בתקוז"ח. שבעה המספרים, בסוד על אבן אחת שבעה עינים, באים איש על דגלו באותות לבית אבותיו (לדוגמא: יוסף בן יעקב, יוסף בן רחל, יוסף בן יעקב ורחל, יוסף בן יעקב בן יצחק, יוסף בן יעקב בן יצחק בן אברהם, יוסף... בצירוף שם משפחתו, יוסף... בצירוף שם מלאכתו, כפי שנקרא בפי ההמון). כל אלה שייכים לצד הנרמז והנקלט בשויונם המספרי לצד המרמז והקולט של כל אחד הנמצא בתנ"ך ובחז"ל כאמור לעיל.
קול התור · פרק ג׳, כ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קול התור, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.