קול התור · פרק ב׳, קמ״ז

קמז) ששון ושמחה - בפסוק: ופדויי ה׳ ישובון וכו׳ ששון ושמחה ישיגו (ישעיהו ל״ה:י׳). ששון ושמחה הם ב׳ המשיחין ועיקרו של ששון הוא משיח בן יוסף שעליו נאמר בפסוק זה, ופדויי ה׳ ישובון עפ״י רבנו בסוד האותיות חפ״ף (בספר לקוטי הגר״א) והוא עיקר כוונת הגמ׳ (סוכה מ״ח) על ענין ששון ושמחה. ורבנו זכה להשיג כוונת הגמרא בזה בכל תכליתה ועל זאת אמר לנו רבנו שאילו לא נברא אלא כדי להשיג דבר זה - כדאי הוא לו. וכנודע שהוא בעצמו היה נהורא דמב״י, לעורר על קבוץ גלויות תחילה בסוד שמאלו תחת לראשי, דרגא דהוד, ובסוד אפרים מעוז ראשי, ואחר כך בנסיעתו לארה״ק עלה במעליתא דנצח שבתפארת (ע״ד סוד ענין זה כתבו גם אחדים מחברתנו, טובים השנים ה״ה ר׳ סעדיה ור׳ מנחם מנדיל ב״ר ברוך נ״י).