קיח) פדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברנה (ישעי׳ ל״ה) - כל לשון פדיון הוא ביעודו של משיח בן יוסף שעל ידו קבוץ גלויות כביאור רבנו ע״ז באריכות בחיבורו סוד האותיות (ספר ליקוטי הגר״א). מכאן שקבוץ גלויות העיקרי הוא לא פחות מששים רבוא עפ״י דרשת חז״ל על פסוק זה (מסכת שבת פ״ח) בקשר לענין שני הכתרים ומעשה העגל ותיקונו. ובפסוק זה ששון ושמחה ישיגו ודרשת חז״ל ע״ז (סוכה מ״ח) שע״ז אמר רבנו: אילו לא נברא אלא להשיג את כוונת הגמרא בענין זה - כדאי הוא לו. ועיקר הכוונה הוא על ב׳ המשיחין.
קול התור · פרק ב׳, קי״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קול התור, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.