קול התור · פרק א׳, כ״ו

יח) [ו] מדות שוות. ישוב ארצנו הקדושה בכלל ובנין ירושלם בפרט צריך להיות במדות שוות, עפ״י חז״ל אין בן דוד בא עד שיהיו כל המדות שוות, אין בן דוד בא עד שיהיו כל השערים שקולים (סנהדרין צ״ח). ועפ״י שיטת טפ״ף גינאות בדרשת חז״ל (בבא בתרא ע״ה ובתוספות שם). וכל זאת היא גם ביעודו של רבנו בפסוק: לא יהיה בביתך איפה ואיפה גדולה או קטנה, הסמוך לפסוק אבן שלמה וצדק שבזה ראה רבנו את שמו ויעודו בתורה כנודע. וביאר לנו רבנו, בביתך היינו ארץ ישראל עפ״י הכתוב שם למען יאריכון ימיך על האדמה וגו׳, ואחריו, בארץ אשר ד׳ אלקיך נותן לך. וכן בקשר לירושלם הבנויה כתוב: יהי שלום בחילך. וכתרגומו: שלום בנכסיך. ואין שלום בר קיימא. דק כשיהיה שלום בנכסיך במדות שוות כנ״ל. ובכדי לקיים בזה את כוונת הכתוב: כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו, ועפ״י הכתוב בצדקה תכונני היינו באופן שווה לכל נפש עפ״י הכתוב ושמתי משפט לקו וצדקה למשקולת, ועל ישוב ירושלים כבר אמרו חז״ל ירושלים לא נתחלקה לשבטים. ואין משכירין בתים בירושלם. ובפרק ו׳ הבא מבואר הענין ביתר אריכות. וע״י זה יתקיים כי זרע השלום הגפן תתן פריה וכו׳ (זכריה ח׳:י״ב), שעפ״י חז״ל נאמר זה על ענין קץ המגולה (סנהדרין צ״ח) וזהו היסוד העקרי של קיום אנשי אמנה האמור לעיל, וסימנך ״אנשי אמנה״ ״קו משוה״ וד״ל.