גבורות השם · פרק ט׳, מ״ב

כלל הדברים; כל שלשה האמוראים האלו רצו לומר כי לא היה באברהם כל השלימות שראוי* שיהיה, ובחנו את ראש אבן פינה זה, וכל אחד פירש דבר אחד שהיה חסרון בשורש בעצם, ונתגלה החסרון בענפים. רק שלדעת רבי אבהו, מה שהיה עושה אנגריא בתלמידי חכמים, מפני שזהו נראה יותר ראשון שבשבילו היה השיעבוד על בניו גם כן, שעשו אנגריא בבניו. ושמואל נראה לו יותר שאמר "במה אדע", שהפריז נגד מדותיו של הקב"ה, שהם מדת הדין. לכך נמשך מדת הדין על בניו לומר (בראשית טו, יג) "ועבדום וענו אותם", זהו ממדת הדין. ולדעת רבי יוחנן יותר נראה שלא הכניס גרים* תחת כנפי השכינה, שבשביל זה יצאו בניו גם כן מרשות השכינה, והיו משועבדים תחת מצרים, עד שאחר כך אמר להם (שמות ו, ז) "ולקחתי אתכם לי לעם" להיות תחת כנפי השכינה. אי נמי, שבשביל שלא הכניסם תחת כנפי השכינה, היה נותן אברהם יד ושם לכח אומות להיות גוברים על ישראל, ובשביל כך היה השיעבוד. ואפשר שכל אלו האמוראים כל אחד ואחד מוסיף, ואינו חולק, שוודאי כל אלו ג' דברים היו באברהם, כמו שהתבאר. ומעתה כאשר תבין הכל תבין למה נזכר רבי יוחנן, רבו של רבי אבהו, באחרונה, ורבי אבהו בראשונה, כי הכל בסדר מאוד.