גבורות השם · פרק ט׳, כ״ה

אמנם דעת שמואל בשביל שאמר אברהם (בראשית טו, ח) "במה אדע". כבר אמרנו כי ראוי לאברהם יותר מכל האמונה, והוא היה המאמין הראשון אשר עליו נאמר (בראשית טו, ו) "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". וכבר הארכנו בענין האמונה כי המאמין ראוי שלא ישתעבד. כי אחר שהמשועבד הוא תלוי בזולתו, ודבר זה שייך לחלושי המציאות. אבל המאמין אשר הוא יסוד קיים באמונתו, איך יהיה נתלה בזולתו, וראוי שהוא יהיה יסוד קיים עומד בעצמו. ולפיכך אמרו ז"ל במדרש רבה* בפרשת שמות לא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בזכות האמונה, שנאמר (שמות ד, לא) "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את עמו". וכבר בארנו, כי האמונה מורה על חוזק מציאות המאמין, שמזה הצד יבא האמונה. ולפיכך יש בו הגאולה שלא ישתעבד לזולתו, ובחסרון אמונה יש שיעבוד.