גבורות השם · פרק ט׳, כ״ג

עוד* יש לפרש דעת חכמים, שכל אחד בא לתת טעם למה היו ראוים זרעו לשעבוד דוקא, ולא לעונש אחר, רק בשעבוד; כי לדעת רבי אבהו שאמר מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, מפני כי תלמידי חכמים מצד עצמם אין ראוי לשעבד, כי כל משועבד מתפעל מן המשעבד, ולא יתכן ההתפעלות רק אל בעלי החומר שהוא מתפעל, לא אל הצורה הנבדלת והשכל הנבדל, כיון שאינו בעל חומר, אינו מתפעל. ומאחר שאינו מתפעל, לא שייך בו שיעבוד. ולפיכך ראוי שלא יהיה שום שיעבוד אל תלמידי חכמים, אשר יש להם שכל נבדל. וזהו שאמרו חכמים בברייתא דשנו "אל תקרא 'חָרוּת על הלוחות' (שמות לב, טז), אלא חֵירוּת, שכל העוסק בתורה חירות מן המלכיות*", הרי אין שיעבוד לתלמידי חכמים. ומזה הטעם האי מאן דרמי כרגא ארבנן עבר אדאורייתא אנביאים וכתובים, כדאיתא בבבא בתרא (ח.), שאין שיעבוד בשכל, רק ראוי לשכל להיות בן חורין.