גבורות השם · פרק ע״ב, י״ג

וכבר התבאר שדבר זה אי אפשר לומר כי העם אשר הם בלתי הכנה יקבלו דברים אלקיים. שצריך לכל הדברים הכנה, ואם לא היה צריך אל הכנה, היה אפשר לומר גם כן כי יהיה החמור מקבל שכל האנושי. ואם כך הוא בדברים הטבעיים, בדברים העליונים כל שכן שצריך להם הכנה מיוחדת. ואם יאמרו* שברצון השם יתברך הוא שעושה הכל, והרי עשה מן המטה נחש (שמות ד, ג), ומן נחש מטה (שם פסוק ד), כי דבר זה הוא במקרה לשעה ולזמן, ויכול להיות, כמו שהיה אתון בלעם מדבר לשעה (במדבר כב, כח). אבל לעשות דבר תמידי נוהג כך בתמידות זה לא יתכן כלל, כי השם יתברך סדר את הכל בחכמתו, ונתן הכנה למי שראוי להכנה, והרחיק מן הכנה מי שאינו ראוי לאותה הכנה. ולפיכך אי אפשר להיות שיקבל דברים אלקיים מי שאין בו הכנה, או שתהיה ההכנה* לבטלה במי שיש בו הכנה. ודבר זה יתבאר עוד בהרבה פנים מאוד בעזרת השם יתברך בספר נצח ישראל, וכאן אין מקומו. רק שמן מה שגאל ישראל ונתן להם המעלות האלקיות מצד שהם מוכנים לקבל המעלה הוא דבר עצמי, ואינו דבר מקרי, ואין בטול לדבר העצמי. וגם כן לא נמצא דבר עצמי לבטלה. והוא ראיה ברורה נגלה לכל על גאולתנו העתידה, שתהיה במהרה בימינו, וכן יהי רצון, אמן.