ומפני זה תבין למה השכינה בחלקו של בנימין דוקא, ולמה בשבט שהוא אחרון. שכל אחרון יש בו השלמה, ולפיכך ראוי שבחלקו של שבט, שהוא השלמת השבטים, תהא השכינה. כי אין השכינה בארץ בתחתונים רק מצד שהתחתונים הם השלמה. ולפיכך ראוי שתהיה דוקא בחלק מי שהוא השלמה. והובחר צד המערב, שהשכינה במערב (ב"ב כה.), שהוא אחרון, כמו שנקרא מזרח "קדם" (במדבר ב, ג), שהוא התחלה, כך מערב "אחרון" נקרא. ומקום אחרון, שבחלקו של בנימין, בו היה השכינה, כי בית המקדש הוא סוף חלקו של בנימין, והתחלת חלקו של יהודה, והיה קשור הסוף בתחלה, כי תחלת השבטים יהודה, שהוא תחלה בכל מקום, ובנימין הוא האחרון. ולפיכך היה דגל מחנה יהודה קדמה (במדבר ב, ג), ודגל מחנה בנימין ימה. הרי כל הדברים האלו אל מקום אחד הולכים; כי השכינה בתחתונים מצד שהתחתונים הם השלמה, וכל השלמה הוא באחרונה, ולכך כל אחרון שם השכינה. ודבר זה ברור.
גבורות השם · פרק ע׳, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.