גבורות השם · פרק ע׳, י״ג

וכאשר הפליגו חכמים עוד בחכמתם* על צורת העולם הזה, מצאו כי המורכב האחרון הוא האדם, וקודם לו מורכב הבעלי חיים, וקודם לו מורכב הצמחים, וקודם לו מורכב הדוממים*, וקודם לו הגשם הפשוט הנאמר על ההרחקים בלבד, וזהו התחלת העולם, כי כל שבעולם הוא גשמי. ודבר ברור הוא כי הגשם הפשוט אשר יש לו הרחקים השלשה, דהיינו האורך והרוחב והגובה, ויש לו שש פיאות, דהיינו פאת המעלה, ופאת המטה, ופאת הימין, ופאת השמאל, ופאת הפנים, ופאת האחור, והם שש פיאות. ומפני כי אלו ו'* פיאות נוכחים זה לזה, נחשב האמצעי, שאינו פיאה, רק עומד באמצע, לענין בפני עצמו. והם נקראים שש קצוות עם היכל הקודש (ספה"י פ"ד מ"ג), מכוון באמצע, כי האמצעי מה שהוא באמצע אין לו בחינת שום צד כלל. ודבר זה יש לו מעלה נבדלת מן הגשם, כי כל גשם יש לו התפשטות צד, שזהו ענין הגשם התפשטות הרחקים, והאמצעי שעומד באמצע, מתיחס לדבר בלתי גשמי, שאין לו רוחק, ולכך נקרא "היכל הקודש", מקודש מן הגשמי, וכבר הארכנו בזה.