ואף על גב שאף אם לא יקריב האדם הקרבן, הוא גם כן בלתי חסר, וחס ושלום כי לא יתן לו האדם דבר. זהו בודאי מפני שהנמצאים כלם בעצמם הם תלוים בו, וכולם אפס זולתו יתברך, ואין הקרבן הזה, שהוא שב אליו יתברך, הוספה על כלל המציאות, שהוא שב בכללתו אל השם יתברך. משל אדם אחד נטל מים והביאם לים, וכי הוסיף זה על יסוד המים, אין כאן תוספת כלל, כי הים הוא יסוד המים, והוא הכל, ואין דבר פרטי מוסיף עליו, ומכל מקום נקרא שהביא מים לים. וכן אין דבר זה שהוא הקרבת קרבן, שהוא השבת הנמצאים אל השם יתברך, תוספת במה שכלל המציאות שב אל השם יתברך. ומכל מקום נקרא שהוא מביא קרבן, שהוא נקרא "אשי לחמי", בעבור שהוא השבת הנמצאים אל ה'. ואין זה רק לזכות האדם בפועל שלו, שרצון השם יתברך שהנמצאים ישובו אל השם יתברך, והרי עשה זה האדם שהביא הקרבן, והוא נקרא "קרבני לחמי", כמו שהתבאר.
גבורות השם · פרק ס״ט, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.