ומעתה התבאר לך כי לא היו* הקרבנות ראוים אלא לישראל, במה שהם עלולים בעצם ובראשונה מן השם יתברך. וכל עלול, כמו שבא מן העלה, יש לו השבה אליו. ומפני זה צוה להקריב לו קרבן, כי לא צריך השבה גמורה שיקריב עצמו אליו לגמרי, רק הוראה שהנמצאים שבים אליו, תלוים במי שהוא נותן קיומם. ומפני זה נקרא "אשי לחמי" מטעם אשר התבאר, כי כאשר הוא יתברך הכל, וכל הנמצאים שבים אליו, הרי הוא בלתי חסר. ואף על גב שכל הנמצאים בודאי שבים אל השם, שכל עלול תולה בעלתו, חפץ הוא יתברך לזכות האדם, שהוא יעשה זה בפעל שלו. ואין להאריך בזה עוד באלו דברים העמוקים מאוד מאוד.
גבורות השם · פרק ס״ט, כ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.