גבורות השם · פרק ס״ח, י״ב

אבל קשה, כי אם כן היה לישראל גם כן להזכיר השם אחר שלש תיבות, ולא אחר שתים. ואפשר לתרץ, כי ישראל מפני שהם עם אחד, נחשבים אחד, והם נבדלים גם כן מן כל האומות, כמו שהשם נבדל מן הנמצאים. ולפיכך לא נשאר רק שני דברים; שהוא יתברך סבה להם, והם אינם סבה לו. והוא יתברך נותן להם קיום אחר המצאם, והם אינם [נותנים] לו. ועדיין קשה, כי אף שישראל הם אומה יחידה בארץ, אין אחדות שלהם, מה שהם נבדלים מן האומות, נחשב אצל אחדותו יתברך, מה שהוא נבדל מן הנמצאים. ועוד, כי בכמה דברים יש הפרש בין השם יתברך ובין המלאכים. ואף דבר זה יש ליישב, מכל מקום אין פירושו רק כמו שאמרנו למעלה, כי המלאכים אין צירוף להם אל השם יתברך כלל, לכך מזכירין השם אחר שלש [תיבות]. וישראל במה שהם עלולים ממנו בעצם, יש יחוס וצירוף בין העלה ובין העלול, ולכך מזכירין השם אחר שתי תיבות.