גבורות השם · פרק ס״ז, ט״ו

מכל מקום המקום גורם להוסיף בכאן ולהאריך, כי הוא יסוד ועמוד התורה והשכלת מעשה אלקינו וסדור המציאות, כמו שיתבאר. וקצת החוקרים מדעתם ושכלם על המציאות הרחיקו זה מאוד, ומאנו ללכת בדרך הזה, מפני שיהושע נפל על פניו לפני מלאך אלקים (יהושע ה, יד), וכיוצא בזה הרבה דברים, שמורים כי המלאך הוא נכבד מן האדם. ולא הבינו החילוק; כי בודאי מה שאנו אומרים כי האדם נכבד מן המלאך, היינו מפני צורה המינית שלו שיש בו צורת האדם, והוא צלם אלקים, וכמו שאמרו חכמים (אבות פ"ג מי"ד) "חביב האדם שנברא בצלם אלקים", וכמו שהארכנו בספר דרך החיים (שם) אצל "חביב האדם" ענין מעלה זאת. ואין לכל בני אדם המעלה הזאת בשוה, שעם שכל מין האדם נברא בצלם אלקים, אמרו (יבמות סא.) אתם קרוים "אדם" ואין האומות קרוים "אדם". שצריך שלא יהיה בטול לצורה אלקית זאת שנתן באדם, והאומות שהם חומרים ביותר, ובשר חמור בשרם* (יחזקאל כג, כ), הצורה הזאת בטילה אצל החומר, ונעשית הצורה חומרי. אבל בישראל החומר בטל אצל הצורה, ומכיון שהחומר בטל אצל הצורה, הוא "אדם".