והשביעי אבר מן החי, הוא התחלה וסבה שלא יבא לידי אלו עבירות, וזה שהוא נגד יצר הרע נתן לו מצוה זאת, שלא יחמוד לאכילה ויחתוך בהמה קודם שתצא נפשה בשביל יצרו, וכדי לכוף ליצרו נתן לו מצוה זאת. וכמו שאמרו חכמים ז"ל (ביצה כה:) נטיעה מקטעא רגליהון דקצבים* ודבועלי נדות, שהתורה נתנה שיעור לנטיעה שלש שנים, (ויקרא יט, כג) "שלש שנים יהיה לכם ערלים", והקצבים אינם יכולים להמתין לבהמה עד שתצא נפשה. ודבועלי נדות אינם יכולים להמתין עד שתטבול (רש"י ביצה כה:). ולפיכך מצוה זאת, אבר מן החי, שלא ילך אחר יצרו. שאם ילך אחר יצרו, לבסוף יאמר לו יצרו עשה כך, ולבסוף עשה כך, עד שיעבור כל העבירות. וכן בעשרת הדברות בסופם (שמות כ, יד) "לא תחמוד", שהחטא של תאוה התחלת כל החטאים. והפייט יסד "אלה המצות ב'לא תחמוד' כלולים", לומר לך שכל המצות הם נכללים ב"לא תחמוד", שאם עובר חטא "לא תחמוד" הוא בא לכל החטאים, ולפיכך אבר מן החי שביעית. ולאדם שלא הותר לו הבשר כלל (סנהדרין נט:), נתן* במקומו שלא יאכל מן עץ הדעת, שנאמר עליו (בראשית ג, ו) שהוא "טוב למאכל ותאוה לעינים", שלא ילך אחר יצרו. וזהו שגרם לו החטא, כדכתיב בקרא שנמשך אחר יצרו. ולפיכך נתן לו אלו מצות.
גבורות השם · פרק ס״ו, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.