גבורות השם · פרק ס״ו, י״ג

ועוד תדע, והוא העיקר, כי לכך חטא ברכת השם הוא בכלל האדם, כי בעל החטא הזה הוא כופר בעיקר, שמברך השם, וכיון שאין עיקר, אין לו מציאות כלל, והרי הוא חוטא בכלל האדם, שמציאותו בטילה לגמרי. וכמו שכאשר הוא חוטא בגילוי עריות הוא חוטא בגופו, ובעבודה זרה החטא דבק בנפשו, מברך* השם חוטא בעיקר שהוא הכל, לכן החטא דבק באדם בכללו. וזה הטעם שאמרה תורה (ויקרא כד, יד) לסמוך ידיהם על ראש המברך, ואומרים לו דמך בראשך (ספרא שם). כלומר נתחייבת בעצמך, ואנו לא גרמנו לך (רש"י שם). כי כל שאר החטאים יש בו זכות מה, ואם נתחייב בבית דין, הרי בית דין דנין אותו למיתה, ומכל מקום יש לו קצת זכות לתלות בו, ואין לומר עליו שהוא גורם לנפשו. אבל חטא ברכת השם, שהוא כופר בעיקר, אין לו שום זכות, כי איך יהיה לו זכות מה והוא כופר בעיקר, רוצה לעקור העיקר. לכך סומכין עליו ידיהם ואומרים לו "דמך בראשך, שאתה גרמת לך", שהרי אין לך זכות כלל. ודבר זה נתבאר בספר גור אריה.