ובמדרש (ילקו"ש ח"ב רמז תתעד) אין האזנים של מעלה כרויות אלא לי בלבד, שנאמר (תהלים מ, ז) "חטאת ועולה לא חפצת אזנים כרית לי", וכתיב (משלי כב, יז) "הט אזנך ושמע". פירוש, שהנמצאים הם מושפעים מאתו. וכמו שהם מושפעים מאתו, מזה הצד ראוי שיקבל תפלתם להשלים חסרונם, שהרי המציא אותם, למה לא ישלים את חקם וחסרונם. לפיכך אמר "אין אזנים של מעלה כרויות כי אם אל ישראל", כי הם נמצאים ממנו בעצם ובראשונה, ושאר אומות* אין מציאותם בעצם ובראשונה, רק שהם טפלים לישראל, ולא ברא כל העולם אלא לשמש את ישראל. ומאחר שישראל נבראים מאתו יתברך בראשונה ובעצם, ראוי שיהיה משלים חסרונם בראשונה ובעצם, ולפיכך אין האזנים כרויות אלא לישראל, [ד]שומע תפלתם להשלים מה שיחסר להן. ובזה שאמר ש"אין האזנים כרויות אלא לישראל" הוא דבר מופלג עוד בחכמה.
גבורות השם · פרק ס״ד, כ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.