גבורות השם · פרק ס״ד, י״ח

"ה' זכרנו יברך" (תהלים קטו, יב). אחר שהזכיר כי הקב"ה עזרם ומגנם של ישראל, שלא יוכלו להם אויביהם, כמו שזכר בכל אחד, בא לומר על הברכה, שהקב"ה יברך את ישראל להוסיף עליהם, וזה לא נזכר בכל החסדים והטובות הראשונות. ואמר "ה' זכרנו יברך", ואין הפירוש שיברך הזכרים, שאם כן היה הרי"ש בציר"י. רק פירושו הקב"ה, שעולה זכרוננו לפניו, יברך את זכרוננו. וכך פירש המתרגם. ורצה לומר כי זֶכֶר הדבר הוא השם שהאדם נזכר בשמו, ולפיכך אמר "ה' זכרנו יברך", כאילו אמר שיברך את שם שלנו, כי השם הוא הזֶכֶר בעצמו, והשם במה שהוא שם ראוי לברכה. וזהו (משלי י, ז) "זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב". פירוש כי אין זכירה רק מכח שם, כי דבר שאין לו שם אין לו זכירה, וראוי שיהיה זכירתו, שהוא השם, לברכה, שאין ספק כי שם הצדיק הוא הברכה בעצמו*. ואמר "זכר צדיק", ולא אמר "שם צדיק", ורצה לומר אפילו זכירה של צדיק, שהוא שם עראי*, הוא לברכה. ולהפך, "ושם רשעים ירקב", שם הקבוע להם ירקב.