ובמזמור "הללויה שעומדים בבית ה' בחצרות אלקינו" (תהלים קלה, א-כא) לא זכרם כך, רק אמר (שם פסוקים טז-יז) פה אזנים עינים "אף אין יש רוח בפיהם", מפני כי שם בא לומר כי אין להם הדברים הבלתי גשמים, לכך זכר ארבעה, שהם עיקר שיש בהם כח בלתי גשמי, כי כל אלו ד' כולם כח שלהם בלתי גשמי; הפה, והעינים, והשמיעה, והרוח אשר בפיהם. ומפני שהרוח אשר בפיהם יותר בלתי גשמי מן כח הריח אשר באף, לכך אמר "אף אין יש רוח בפיהם" במקום "אף להם ולא יריחון". וכן אמר במזמור הזה (תהלים קלה, יז) "אזנים להם ולא יאזינו", וכאן אמר (תהלים קטו, ו) "אזנים להם ולא ישמעו", ולפי שהאזנה יותר כח מופשט מן גשם מן השמיעה, כי נאמרה השמיעה על שמיעת קול, אבל האזנה על האזנת הענין אשר יקבל בלבד. ובמזמור ההוא (תהלים פרק קלה) רצה לומר שאין בהם מן הדברים אשר ראוים להיות למי שהוא נקרא בשם "אלהים", להיות בו כח בלתי גשמי, לכך זכר ד' דברים אשר הם ביותר כח בלתי גשמי. אבל בהלל (תהלים פרק קטו) בא לספר שלא נמצא בהם דבר שלימות, לכך זכר כל שבעה דברים אשר הם לנמצאים*, ולא נמצא לעצביהם, שמגנה עצביהם שלא תמצא בהם דבר מכל הדברים אשר הוא שלימות. והבן דבר זה היטב מאוד.
גבורות השם · פרק ס״ד, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.