ויש לומר על דרך דברי אגדה בענין אחר; פסח מצה ומרור, להודיע כי בזכות אבות יצאו ישראל ממצרים, ובשבילם זכו ישראל אל הגאולה. הפסח נגד יעקב, שהוא בחור* שבאבות (ב"ר עו, א), ולפיכך הפסח (שמות יב, ה) "שה תמים", שנקרא יעקב (ירמיה נ, יז) "שה פזורה ישראל". ובמדרש רבות בפרשת ויחי (ב"ר צו, ה) "אל נא תקברני במצרים" (בראשית מז, כט), למה אמר יעקב כך, אלא כך אמר יעקב; נמשלתי כשה, שנאמר "שה פזורה ישראל", והמצרים נמשלים כחמור*, שנאמר (יחזקאל כג, כ) "אשר בשר חמור[ים] בשרם", ונאמר (שמות לד, כ) "כל פטר חמור תפדה בשה", לכך אל נא תקברני במצרים, שלא יהיו נפדים בי המצרים. למדנו מזה שיעקב נקרא "שה", וכנגדו הפסח שהיה "שה תמים".
גבורות השם · פרק ס׳, נ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.