גבורות השם · פרק ו׳, ט׳

כי עיקר הדברים אשר האדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה הם שלשה; גמילות חסדים, וכיבוד אב, והבאת שלום, השנוים במשנה במסכת פאה (שם), וגם השנוים בברייתא (שבת קכז.), כולם היו באברהם; כיבוד אב ואם, כמו שאמרנו למעלה (פ"ה) שלא היה רוצה לצאת עד שהקב"ה פטרו. וגמילות חסדים לא היה נמצא כמו באברהם, כמו שידוע, ואמר הכתוב (בראשית יח, יט) "למען יצוה את בניו ואת ביתו לעשות צדקה". והבאת שלום שבין אדם לחבירו, שהרי היה (בראשית יז, ה) "אב המון גוים", מפני זה הוא מאחד ועושה שלום בין כל הנבראים. ועוד אמרו ז"ל (ב"ר מב, ה) "עמק שוה הוא עמק המלך" (בראשית יד, יז), עמק שהושוו כל העולם והמליכו את אברהם למלך, והמלך מעמיד השלום. וכך דרשו (ב"ר לט, ג) "אחות לנו קטנה" (שיה"ש ח, ח), זה אברהם שאיחה את כל העולם. בר קפרא אומר, כזה שהוא מאחה את הקרע, עד כאן. הרי כי אברהם איחה וחיבר את כל העולם, כמו שמאחה הקרע. וכן תלמוד תורה, דכתיב (בראשית כו, ה) "עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו'". ושני אלפים תורה התחילו מן אברהם, כדאיתא בפרק קמא דע"ז (ט.).