ובמדרש בראשית רבה (מד, ד) "אחר הדברים וגו'" (בראשית טו, א), רבי לוי אמר תרתי, ורבנן אמרו חדא; רבי לוי אמר, לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר, תאמר האוכלוסין שהרגתי היה בהן צדיק אחד או ירא שמים אחד. משל למה הדבר דומה, לאחד שהיה עובר לפני פרדיסות של מלך, ראה חבילות של קוצים, נטלן*. והציץ המלך, והתחיל מטמר מפניו. אמר ליה, למה אתה מטמר, פועלים הייתי צריך שיקשקשו*, עכשיו שקשקשת, בוא וטול שכרך. כך אמר ליה הקב"ה לאברהם, אותן האוכלסין שהרגת קוצין כסוחים היו, היינו הוא* דכתיב (ישעיה לג, יב) "והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים". רבי לוי אמר אוחרי, לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד [ואומר], שמא תאמר המלכים שהרגתי מתכנסים ועושים עמי מלחמה. אמר לו הקב"ה, "אל תירא אנכי מגן לך" (בראשית טו, א), מה המגן הזה אפילו כל החרבות באות עליו עומד כנגדו, אף אם כל האומות מתכנסים עליך ובאים עליך, אני* נלחם כנגדם. ורבנן אמרו, לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד [ואומר], ירדתי לכבשן האש ונצלתי, לרעבון ונצלתי, ועשיתי מלחמה עם המלכים ונצלתי, שמא תאמר קבלתי שכרי בעולם הזה, ואין לי כלום בעולם הבא. אמר הקב"ה, "אל תירא אנכי מגן לך", מגן עשיתי עמך בעולם הזה, אבל שכרך מתוקן לעולם הבא, כמו דאת אמר (תהלים לא, כ) "מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך", עד כאן.
גבורות השם · פרק ו׳, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.