גבורות השם · פרק נ״ה, ז׳

והא דצריך לכל אחד ואחד מעוט בפני עצמו. פירוש דבר זה, כי הפעל אשר הוא בעולם נחלק לשני חלקים; או שהפעל הוא בדרך הטבע ובמנהגו של עולם, או שהוא שלא בטבע, והוא פועל נסיי. ופועל נסיי נחלק לב' חלקים; האחד או שהוא פועל הויה, ועל ידי אותה הויה נעשה מה שירצה, כמו שנתן המן (שמות טז, ד) והבאר לישראל, וזהו פועל של הויה. או הוא פעל ואינו הויה, רק הוא הפסד, ובזה נעשה הדבר, כמו המלאך שהכה במחנה אשור (מ"ב יט, לה), כי בזה שהרג מחנה אשור נצלו ישראל. והרי לך שלשה דברים. ויציאת ישראל על ידי אחר שלא על ידי הקב"ה אפשר לומר על ידי שלשה אלו; או שהיה המלאך מוציא את ישראל ביד חזקה, והיה פועל הגאולה. או שהיה מחריב ושורף את מצרים, ובשביל כך יצאו, כי כאשר החריב מצרים יצאו ישראל. או שהיה זה על ידי הטבע, דהיינו על ידי מערכת שמים, ודבר זה טבעי. וכנגד הראשון אמר "לא על ידי מלאך" שפעל היציאה, והוא פועל הויה. "ולא על ידי שרף" לפעול היציאה על ידי הפסד מצרים. "ולא על ידי השליח", הוא מנהגו של עולם, שלפעמים אומה אחת שפלה עולה, וזה נקרא "שליח", שהטבע הוא שליח של הקב"ה לפעול בעולם הזה. וכל דבר בעולם השם יתברך פועל על ידי הטבע, והוא שליח המקום. ודבר זה נתבאר בכמה מקומות, ופירוש זה נכון.