ויוציאנו וגו'. והנה* יש לדקדק במאמר זה שאמר "ועברתי" (שמות יב, יב) אני ולא מלאך, "והכיתי כל בכור" (שם) אני ולא שרף וכו', דמנין דבר זה לדרוש*, דהוא לאו קרא יתירא. והרמב"ן פירש בפירוש החומש (שם) שהפרשה הזאת הוא דבור משה ואהרן אל ישראל, כדכתיב כל הפרשה לנוכח ישראל. ואם כן הוי למכתב "ועבר ה' לנגוף", כמו שאמר משה לישראל (שמות יב, כג), ולמה כתיב "ועברתי", לכך דרשו אלו דברים. ואין התירוץ מספיק, דאף על גב שהוא דבור* משה ואהרן, לפעמים שידבר בזאת הפרשה שלא לנוכח ישראל, כדכתיב (שמות יב, ז) "ולקחו מן הדם", ולא כתיב "ולקחתם מן הדם". ועוד כתיב (שם פסוק ח) "ואכלו", ולא כתיב "ואכלתם". ואם כן הוא דבר ה' אל משה, ולא דבר משה ואהרן אל ישראל. אף על גב דכתיב לנוכח גם כן בזאת הפרשה לפעמים*, היינו כשהוא כולל משה ואהרן עם ישראל מדבר לנוכח, כאילו משה ואהרן עומד במקום ישראל. וכשהוא מדבר כנגד ישראל בלבד, לא יכלול משה ואהרן עמהם, כי אז מדבר לנסתר. והרי על כרחך צריך לומר כך, דהא כל הפרשה שאחר זה (שמות יב, יג) "וראיתי ופסחתי" הכל דברי השם יתברך מדבר בעד עצמו, ואם כן הפרשה הזאת גם כן דברי השם הוא.
גבורות השם · פרק נ״ה, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.