גבורות השם · פרק נ״ד, ז׳

"ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (בראשית טו, יג-יד). פירוש הכתוב, שהקב"ה גזר על זרע אברהם גירות ועבדות ועינוי; הגירות, במה שהם ברשות אחר, וזה בודאי אינו טוב שיהיה* זרעו ברשות אחר. והעבודה, שיהיו עובדים לאחרים, וזה בודאי תוספת יותר אחר שהיו ברשות אחרים, היו* משועבדים לאחרים גם כן בכל השעבוד, כדרך העבד שהוא משועבד לאדון שלו. ואחר כך נתוסף עליהם הענוי, שהוא יוצא מן גדר המשועבדים, כי סתם אדם אינו משעבד עבדו בענוי. נמצא כי נגזר על זרע אברהם שלש גזירות זו אחר זו; גירות, עבודה, ענוי, ובשלשה הוחזק גלותם. ומן לידת יצחק עד שמתו השבטים היה גירות. ומן מיתת השבטים היה שעבוד עד שנולדה מרים, והתחיל הענוי*, וזה היה פ"ו שנים קודם צאתם, לכך נקראת "מרים", על שם המרירות. והנה היה מתחזק גלותם בשלשה דברים. וכבר הארכנו למעלה (פ"ט) בנתינת הסבה בגלות ישראל בשביל מה נגזר על זרעו של אברהם, והרי מבואר שם, וכאן אין צריך להביא. גם למה היה הגלות זמן הזה משוער ארבע מאות שנה. ויהיו עיניך פקוחות על דברי הפרקים, כי מבוארים לך אמתת דעת חכמים, והוא אמתת דעת תורתנו הקדושה.