גבורות השם · פרק נ״ד, ה׳

ואחר שהזכיר הגנות הזה, גם כן התחיל "ברוך שומר הבטחתו", להודיע כי אותה הבטחה שהבטיח* הקב"ה את אברהם לעשות הקץ גרם שלא יוכלו שונאינו לנו, כמו לבן ומצרים, אשר עמדו עלינו תמיד לכלותנו. וברית הבטחה הזאת היא שעמדה* לאבותינו, ולא לאבותינו*, אלא אף לנו, שבאותה הבטחה הקב"ה הבטיח גם כן על שאר מלכיות, וכמו שדרשו (ב"ר מד, יט) "וגם הגוי אשר יעבודו דן אנכי" (בראשית טו, יד), "וגם" שאר מלכיות. וכמו שברית בין הבתרים הבטחה לגלות מצרים, היה גם כן הבטחה לכל המלכיות, וכמו שהתבאר באריכות בפרשת ברית בין הבתרים (למעלה פ"ח), ואין צריך לכפול הדברים, רק עיין שם למעלה. ולפיכך אותה הבטחה שעמדה לאבותינו ולנו גם כן. וכל זה הוא מקושר; שמתחיל בגנות, וקאמר אחריו; ואם תאמר, למה לא נאבדו חס ושלום ישראל כאשר היו עבדים לפרעה, אחר שכל כך היו בשעבוד הקשה, ומי הוא השומר אותם. וקאמר "ברוך שומר הבטחתו לישראל, שהקב"ה מחשב הקץ לעשות", ובזה היו נשמרים, שהקב"ה חישב הקץ לגאול אותנו, ואם היו נאבדים חס ושלום, לא היתה הגאולה שהקב"ה היה מחשב תמיד לעשות. וכן לנו גם כן עומדת זאת ההבטחה כמו שאמרנו למעלה, כי בברית בין הבתרים הראה לו הקב"ה כל המלכיות, עד הגאולה האחרונה*. ואחר כך אמר "צא ולמד", כלומר ראה ולמד כמה גדולה ההבטחה והברית בין הבתרים, שתמיד היו עומדין לכלותנו, והקב"ה* לא נתן להם לכלותנו.