"ואת ערום ועריה" (יחזקאל טז, ז). פירוש, שעדיין לא היה להם לא מצות ולא תורה, שהם קשוט נפש אדם, כמו שהמלבוש כבוד הגוף. וראויה הכלה להיות נכנסת תחת החופה על ידי קשוט מלבושים. וכך עשה הקב"ה לישראל, כאשר היו ערום ועריה מתורה וממצות*, נתן להם הקב"ה תורה ומצות, ואחר כך היתה השכינה מתחברת לישראל בשכון שכינתו ביניהם, כדכתיב אחר מתן תורה (שמות כה, ח) "ועשו לי מקדש וגו'". כך הוא פירוש הכתוב.
גבורות השם · פרק נ״ד, כ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.