גבורות השם · פרק נ״ד, י״ז

וזהו אמרם* ז"ל בפרק החליל (סוכה נב:), ארבע הקב"ה מתחרט עליהם שבראם, ואלו הם; כשדים, ישמעאלים, יצר הרע, גלות. וביאור זה, כי כשדים אין מציאות* נחשבים, כי לפחיתותם אין שם מציאות עליהם, והם דומים לבריאה שהיא טפלה ונמשכת אחר בריאה אחרת, כמו התולעים. שאל יחשוב כי יש בהם בריאה בפני עצמן*, רק שהם נמשכים אחר בריות אחרים, ומצד עצמם אין ראוי להם הבריאה. וכן יצר הרע אין בריאה לעצמו כלל, והוא נמשך אחר החומר בודאי, שאין יצר הרע נחשב דבר עצמי. וכן הגלות, אין מציאות לו בעצמו. ולכך הקב"ה, שהוא משפיע המציאות, בודאי מתחרט עליהם מצד עצמו. וכן ישמעאל גם כן, מצד שהוא יושב אוהלים במדברות תמיד, אינו נכנס בכלל עיקר מציאות. וכל הדברים האלו יש להם טעם מופלג, יתבאר בספר הנצח בעזרת השם יתברך. כלל הדבר; הכשדים אין להם מציאות כלל בעצמם, אבל הם נמשכים אחר מציאות אחרים. וכשדים הוא ארם בודאי, וזהו ענין ברור, לא כמו שפירש הרמב"ן ז"ל בפרשת חיי שרה (בראשית כד, ז). וזהו אמרם בפרק קמא דשבת* (יב:), אמר רבי יוחנן, כל השואל* צרכיו בלשון ארמי, אין מלאכי השרת נזקקים לו, שאין המלאכים מבינים בלשון ארמי. פירוש, כי ארם הזה הוא יוצא מכלל מציאות העולם, ואינו נחשב בכלל שבעים לשון, שהם סדר מציאות העולם, ואין הלשון של ארמי הוא בכלל שבעים לשונות אלו. ולפיכך המלאכים, שהם כנגד שבעים לשונות, אין מכירין ארמית. ומפני זה היה ארם הפך יעקב, רוצה לאבד את יעקב מצד שהם הפכים. וזה כי יעקב הוא מציאות העולם בודאי, כי כל גוים* כאין נחשב, ויעקב ובניו עיקר מציאות* עולם. נמצא כי ארם הזה* רוצה לעקור את יעקב מכל וכל, כי הם הפכים בודאי. ולפיכך היה התנגדות יעקב וארם כמו הפכים ההעדר אל המציאות, לכך היה רוצה לעקור הכל, כי ההעדר הוא מתנגד למציאות לגמרי. והבן הדברים האלו כי הם יסודי החכמה. הארכתי בזה בשביל אותם אשר רוצים להתחכם על דברי חכמים, וגליתי כי הם היו יודעים מצפוני החכמה, וכל רז לא אנס להם, ועדיין יש כפלים לתושיה.