גבורות השם · פרק נ״ד, י׳

ואם תאמר, מה היה הסבה שלבן היה רוצה לעקור הכל, והסברא נותן הפך זה שיהיה אוהבו, שהיה חתנו. וכאשר תעמיק בדבר הזה תמצא ענין עמוק מאוד. ויש לך לדעת השתלשלות קדושת יעקב במדריגתו, והשתלשלות לבן, שבשביל זה רצה לבן לעקור את הכל, ומבלי סבה היה רוצה לבן לעקור הכל תמיד. וכל זמן שהיה יעקב בביתו, היה הטבע גובר, שסוף סוף היו בניו ובנותיו, והיה* מכסה את השנאה שהיתה בלבו. עד שברח יעקב (בראשית לא, כא), והפך (-לבן-) [לבו] לשנוא, ונגלה השנאה שהיתה בעצם (-לבן-) [לבו] אל יעקב. וכל הדברים האלו הם דברים גדולים מאוד, ולולא שראוי לקצר, היינו מביאים ראיות עצומות על זה. כלל הדבר; רז"ל בחכמתם ידעו ענין לבן הארמי, ובמה שהיה דבק, ושהיה הפך אל יעקב. ומצד שהיו הפכים ביחד לגמרי, היה רוצה לאבד את הכל, וזהו שדרשו ז"ל "ארמי אובד וגו'".