עד שדרשה בן זומא, ואז שמעו לו כאשר הביא להם* ראיה מן המקרא (דברים טז, ג) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". אף על גב דהאי קרא כתיב בפסח, שנאמר (שם פסוק ב) "וזבחת פסח לה' צאן ובקר". כך פירושו; שעל ידי פסח יהיה נזכר* יום היציאה כל ימי חייו, שאם לא יזכור הפסח, ואפילו אם יזכור יציאת מצרים בקריאת שמע, כיון שעיקר הוא יום היציאה, אין זה זכירה. אבל עכשיו שיזכור היציאה על ידי פסח, יש זכירה אל יום יציאתו כל ימי חייו כאשר יזכור יציאת מצרים בקריאת שמע. ומדכתיב "כל ימי חייך" דרשו שאף בלילות חייב להזכיר. אבל חכמים דרשו "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" להביא לימות המשיח. ובזה תדע שגדול יציאת מצרים שלא יהיה נשכח לגמרי, רק יהיה נזכר גם כן יציאת מצרים, שנאמר (ירמיה כג, ז-ח) "לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה [את בני ישראל מארץ מצרים] כי אם אשר העלה ואשר הביא את ישראל מכל הארצות". שמע מינה כי אף על גב שיבא המשיח ויאמרו "אשר הביא ישראל מכל הארצות", יאמר גם כן "אשר העלה אותם ממצרים".
גבורות השם · פרק נ״ג, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.