גבורות השם · פרק נ״ג, י״ד

אבל הבן החכם אין צריך אליו שנוי, ובלי שנוי הוא שואל. ולפיכך קבעה התורה שאלתו בכל המִצְות, כי אין שאלתו דוקא על מצוה זאת מיוחדת, שזה שייך לבן התם, שהוא שואל על מצוה מיוחדת מפני השנוי שבה, אבל החכם שואל על כל מצוה. ולפיכך זכרה התורה שאלתו בכל המִצְות, ורצה לומר כאשר שואל על הפסח ומצה ומרור, ואין שאלתו על המצוה* במה שרואה דבר שנוי במצוה, רק שהוא שואל על המצוה לדעת למה צוה השם יתברך אותה*. ואין חילוק עליו בין מצוה זאת למצוה אחרת. ואילו קבעה התורה השאלה על מִצְות פסח מצה ומרור, היה שאלתו דוקא על מצוה זאת מה שרואה דבר מיוחד בה. ואין ענין זה שאלת החכם, שאינו שואל על השנוי כלל.