וזהו שאמרו במסכת אבות (פ"ד מכ"א) "הלומד מן הילדים למה הוא דומה, לאוכל ענבים קהות* ושותה יין מגתו. אבל הלומד מן הזקנים למה הוא דומה, לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן. פירוש, כי חכמת הילדים נטבע בחומר, לפיכך הוא דומה לאוכל ענבים קהות, שאין הטעם מתבשל, וטעם הענבים עדיין מוטבע בחומר הענב. וכן כמו מי ששותה יין חדש, שעדיין היין מעורב בשמרים, כך חכמתם של ילדים, אין חכמתם נבדל מן הגוף, אבל מוטבע בגוף. אבל הלומד מן הזקנים, מפני שחכמתן נבדלת, הוא דומה לאוכל ענבים בשולות, שמחמת שנתבשל הענב, הטעם נבדל מן הגוף של ענב. וכן היין הישן כבר נבדל מן השמרים, והוא נעשה צלול וזך, כך חכמתן* של זקנים מובדל וצלול מן עכירות הגוף. לפיכך אמרו "אפילו כלנו זקנים" נגד השכל באדם בסוף ימיו. וכמו שאמרו חכמים (קנים פ"ג מ"ו) תלמיד חכם, כל זמן שמזקין חכמתו נתוספת וכו'.
גבורות השם · פרק נ״ב, ל׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.