ואפילו כלנו חכמים. נקט ד' דברים, כי הידיעה נקנית בארבע דברים אלו; אם* מושכלות ראשונות, כמו שידע האדם ששני הפכים לא יתקבצו בדבר אחד בעת אחד, וכמו שהכל גדול מן החלק, וכן כל דבר שהוא שכל ראשון, וזה נקרא "חכמה". השני, הם מושכלות שניות, מה שידע האדם דבר, ומוציא דבר מתוך דבר, וזה נקרא "נבון", כמו שאמרו (חגיגה יד.) איזה נבון, המבין דבר מתוך דבר, והם המושכלות השניות. הידיעה הג', מה שיקנה האדם על ידי נסיון, שנסה פעמים הרבה; כאשר עשה דבר פלוני, אירע כך. וכאשר אכל עשב פלוני, היה מחמם לו. וכאשר אכל עשב פלוני, היה מקרר לו. וזה נקרא בעל נסיון, שקנה הידיעה מכח הנסיון. ודבר זה הוא בזקנים, שבשביל זקנותם קנו הדברים ועמדו עליהם, כי לנסיון צריך זמן רב, עד שעומד עליו מכח נסיון. וזה ידוע עד שאין צריך לבאר. לפיכך בעל נסיון הוא הזקן. ויש ידיעה נקנית מצד המקובלת, שמקובל אצלו מפי איש נאמן, ועליו סומך זאת הידיעה. וזה קונה מצד התורה, כי מאמין הוא בדברי משה רבינו, אשר נקרא "נאמן" של הקב"ה. ואף על גב שיש ידיעה עוד נקנית מן המוחשת, כמו שהוא רואה האש שורף, אבל אין זאת הידיעה יש בה מעלה, כי היא פחותה מכל, שאף בהמה רואה. אבל המדריגה שיש בהם מעלת האדם הם אלו ארבע המדריגות, שיש בהם מעלה. ולפיכך אמרו "ואפילו כלנו חכמים וכו'", זכר ארבע דברים; חכמים, נבונים, זקנים, יודעי התורה, כנגד ארבע מדריגות שנקנה בהם הידיעה.
גבורות השם · פרק נ״ב, כ״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
